בשנים האחרונות מתפתח במדינת ישראל בהדרגה יותר ויותר תחום העיסוק ברפואה סינית מסורתית. מאוזן לאוזן עוברות השמועות, בדבר שיטות ריפוי מיוחדות אשר מספקות מזור לאנשים אשר היה נדמה כבר שגופם יהא לנצח ללא תקנה. חרף כך, ניכר בעיני כי ישנו בלבול בציבור הרחב לגבי טיבה של רפואה מסקרנת זו. מאמר זה נכתב אם כך בכדי להנגיש את גוף הידע המרתק הזה לזולת, תוך סיכום מהותו הנרחבת באופן מתומצת וממצה. טרם אצלול לעומקם של רזי שיטה רפואית מעניינת זו, עלי לשאול ולענות עבורכם על מספר שאלות מקדימות, והראשונה מביניהן היא:

כיצד הגיעה אלינו הרפואה הסינית?

בשנת 1972, בחר במפתיע לבקר בסין הנשיא האמריקני השמרן, ריצ'ארד ניקסון. אך שבועות לפני כן, איש לא שיער שדווקא ניקסון קשה העורף, אדם לאומני אשר עמד בחוד החנית של "המאבק בקומוניזם", יהיה הראשון להושיט יד לסין הקומוניסטית, בניסיון לכונן יחסי ידידות. אולם כך היה, ומעת ביקורו של ניקסון החלה סין בהדרגה להיחשף לעולם המערבי, והוא אליה. יש המכנים תקופה זו של חשיפה ובצדק: "תקופת הדרקון המתעורר".

בניגוד לפוליטיקאים אחרים, דווקא ניקסון הראה בביקורו את סין מידה ראויה לציון של פתיחות מחשבתית וחזון. ניקסון הבין כי בקרביו של הדרקון הסיני המנומנם, מכיל הוא למעלה מ-5000 שנים של היסטוריה, שופעת בידע ויכולות שרובם לא היו מוכרים לעמו האמריקני. דווקא כקפיטליסט של אמת, הפנים ניקסון את הצורך ללמוד מן הסינים את דרכיהם, בכדי לחזק את מחנהו שלו. על-כן, באותו ביקור היסטורי בסין, ליוו את ניקסון צוותים של רופאים, מדענים ואנשי עסקים, אשר תכליתם היתה להבין יותר טוב את טיבה של מדינה מסתורית זו, אשר עד אז האומה האמריקנית השקיעה מאמצים מעטים ביותר בניסיון לפענח את דרכיה.

הסינים הם עם מסביר פנים, אשר מתגאה מאוד בשפתו ותרבותו. אחד הדברים המסבים לסיני הממוצע את העונג הרב ביותר, הוא החשיפה וההסבר מצידו לאדם זר על מורשת מולדתו. כך היה גם בביקורו של ניקסון וצוותיו. אנשי המקצוע השונים נלקחו על ידי צוותים סינים מקבילים, לסייר במקומות רבים ברחבי הארץ, בכדי שיהיה ניתן ללמד, ללמוד ולחוות מן מופת המורשת בת אלפי השנים.

נאמר כי באותם סיורים, האמריקנים אשר התרשמו יותר מכולם היו דווקא הרופאים. אלה נלקחו לבתי חולים סיניים, בהם הוצג השימוש המשולב ברפואה סינית יחדיו עם רפואה מערבית. מבין הדברים המרשימים שנראו, היו ריפויים של מחלות קשות, אקוטיות וכרוניות, באמצעים פשוטים כגון מחטי דיקור, או מרקחות צמחי מרפא. כך למשל, מחלות אשר להן לא היו טיפולים יעילים במערב כלל, כגון דלקות פרקים מתקדמות, מקרי שיתוק מסובכים, מחלות אוטו-אימיוניות, ועוד – בכל אלו ובמצבים רבים אחרים, נצפו אנשים בשלבי טיפול והחלמה שונים.
יותר מכל אמנם נדהמו רופאיו של ניקסון, לראות כיצד נעשה השימוש במחטי דיקור בניתוחים, כתחליף לחומרי הרדמה. ברפואה המערבית המודרנית, חומרי הרדמה סיפקו מזור לכאבים הנוראיים המלווים את החיתוך בבשר המטופל. אך חומרי ההרדמה בעייתיים הם עד ימינו, וזאת ממגוון סיבות: אנשים מסוימים אלרגיים אליהם. מינון יתר יכול בקלות להמית. עצם הרדמת המטופל מחסלת האפשרות לשוחח עמו או עמה בזמן הניתוח על תחושותיהם, לשם התאמת הניתוח לתנאים המשתנים. ישנם אפילו מקרים נדירים מאוד, במסגרתם המורדם משותק מתנועה ודיבור, אך מרגיש את כל כאבי הניתוח כעינוי. בסין לעומת זאת, הראו הרופאים המקומיים לעמיתיהם האמריקנים, כי ניתן לבצע ניתוחים רבים תוך שיכוך הכאב באופן מוחלט באמצעות דיקור, ושמירה על המטופל בעירנות מלאה תוך כדי הניתוח.

לכשחזרו ניקסון וצוותיו לארה"ב, דיברו וכתבו הם רבות בשבח העם הסיני ומורשתו התרבותית, ובכך נפתח עידן 'ייבוא' הרפואה הסינית למערב. בתחילה, נסעו אלפי אמריקנים ואירופאים לסין, שם למדו רפואה זו בקיבולת משתנה – לעיתים כקורסים פשוטים, ואחרים כתארים אקדמאיים האורכים שנים רבות. בשנת ה-80 של המאה ה-20, כבר החלו לקום במערב בתי ספר פרטיים להוראת הרפואה הסינית, ובתחילת המאה ה-21 רבים מאלה כבר התאימו את הוראתם למקובל בסין עצמה, על-פי הבנה ברורה של חומר הלימוד הנדרש מרופא. חומר לימוד זה כשהובן בארה"ב, כולל בסביבות 2600-3000 שעות של לימוד לצרכי הבנת רפואה סינית בסיסית, הכוללת בעיקר מסאג' רפואי (טווינה) ודיקור, וכ-4000 – 4500 שעות בסה"כ (כולל השעות הקודמות שצוינו) להסמכה בלימודים מתקדמים, הכוללים גם שימוש מפותח בצמחי מרפא ותיאוריות רפואיות מתוחכמות. בישראל כיום נהוגים לימודים מן הסוג המתקדם יותר, של 4000 שעות ומעלה, בכמה מכללות מובילות.

למה לא שומעים אנו יותר על הרפואה הסינית?

נפוצים עד-מאוד הם השקר וההטעיה, לפיהם עד לעת המודרנית, בני אדם נטו לחיות כ-30-40 שנים בלבד. זהו למעשה עיוות סטטיסטי של העובדות. בהיעדר רפואת חירום ניתוחית, אנטיביוטיקה, אמבולנסים ובתי חולים, היתה תמותת תינוקות וילדים גבוהה מאוד בזמנים העתיקים. כיוון שאחוז גבוה מן האוכלוסיה נפטר לפני גיל 5, ממוצע גילאי הפטירה משך לכיוון מספרים נמוכים, ולכן נאמר שבני אדם "היו מתים בגילאי 30-40". לקביעה זו שוכחים לרוב להוסיף את המילה: "בממוצע". בפועל, בני אדם תמיד חיו ויכלו לחיות עד לגילאים בהם חיים הם כיום, במידה והצליחו לשמור על בריאותם. יכולתם לשמור על בריאותם, היתה תלויה ברפואה שהיתה זמינה להם.

שני עמים בלבד בעולם, יש להם היסטוריה מתועדת ארוכה מזו של היהודים: הסינים וההודים. המשותף לשני עמים אלה? לשניהם רפואות מסורתיות, אשר ליוו אותן באופן רציף ועקבי משחר ההיסטוריה שלהם. הרפואה הסינית המסורתית נמצאת לצד העם הסיני מן הרגע שהתחילו הם להעלות דברים על הכתב. אף שהתיעוד שנותר לנו מלפני כ-5000 שנים הינו דל יחסית, ניתן לומר בוודאות כי הרפואה הסינית של 2500 השנים האחרונות היא במידה רבה זו שאנו מכירים היום – העקרונות המרכזיים נשארו זהים. רפואה זו היא חלק מן העוצמה התרבותית, שאיפשרה לסינים להיות, לאורך מרבית ההיסטוריה שלהם ועד למאה ה-18 לספירה, האומה המתקדמת ביותר בעולם כולו, מבחינות רבות. עובדה זו כמובן שאינה נלמדת בבתי הספר שלנו, אשר מטבעם מפארים את עמם ומורשתם שלהם. גם הסינים, מצידם, לא ששים לספר לילדים על חשיבות לוחות הברית, או על גירוש יהודי ספרד. על כל פנים, מפתח להבנתו של העם הסיני הוא הידיעה כי עמדה לרשותם רפואה עוצמתית ויעילה, מוכחת קלינית במשך אלפי שנים, אשר סייעה להם לשמור על חוסנם כיחידים וכאומה.

אם כה נפלאה היא, מדוע לא שמעתם על רפואה סינית מסורתית בהרחבה עד היום בתקשורת ובספרות? הסיבה פשוטה להבנה, והיא – פערי התרבות והשפה. במדינת ישראל, עד תחילת המאה ה-21, כמעט ולא ידע איש דבר אודות הסינים. זאת בין השאר בשל שפתם המורכבת, ששנים רבות נדרשות ללמידתה האיכותית. מתוך עשרות אלפי ספרים אודות הרפואה הסינית אשר פורסמו במולדתה, עד ימינו תורגמו לשפה האנגלית בלבד כמה עשרות. לשפה העברית תורגמו פחות מעשרה, חלקם על ידי מורי ורבי, הרופא הידוע וחוקר הרפואה הסינית, ניצן אורן.

נוסף, כידוע לכל קורא משכיל, הרפואה המערבית המודרנית הפכה בעשורים האחרונים למכונה כלכלית משומנת. למצער, עבור רופאים ובתי חולים רבים, המטופלים היו למשאב זמין למינוף כלכלי, במקום בני אדם במצבי סבל שקושיים הוא עיקר העשייה. הרפואה המערבית המודרנית הפסיקה להשקיע כספים בפתרונות למצבי חולי, ועברה להתמקד ב-'תרופות' ו-'טיפולים' שתכליתם להאריך את הסבל באופן כרוני. כגופי ענק בעלי יועצי תקשורת, עורכי דין, שתדלנים ושאר עוזרים מפוקפקים, חברות התרופות ובתי החולים עסוקים גם כן בדחיקת התחרות אל מחוץ לזירה העסקית. כל רפואה מסורתית נתפסת כגורם מתחרה, וככאלה הן 'איום'. זו הסיבה שהודבק לרפואות אחרות הכינוי 'משלימות' או 'אלטרנטיביות'.

בפועל, הרפואה הסינית המסורתית היא לא רפואה אלטרנטיבית – היא רפואת האלטרנטיבה, לגוף הידע הרפואי המערבי הצעיר והחצוף. היתה הרפואה המערבית עם כ-150 שנותיה לערך, כמו ילדה צעירה ופוחזת אשר לה כישרון ללהטוטי ספורט מלהיבים והירואיים. זו הצעירה, שיש לה היכולת למשוך תשומת לב ההמונים בתנועותיה המרשימות, בזה ולועגת בפומבי לאותה רפואה מבוגרת ובשלה של כ-2500 שנים, וצוחקת על דרכיה המשונות וקמטיה המשופעים. אלא שדווקא בתחום הרפואה, לא קובעים הם יחסי הציבור, אלא ניסיון החיים. לו היו יודעים הישראלים יותר על הרפואה הסינית, ומידע אודותיה היה הופך נפוץ ונגיש בספרות ובאמצעי התקשורת בשפה העברית, דברים היו נראים אחרת בארצנו.

מהי אפוא הרפואה הסינית המסורתית?

מדובר בגוף ידע אדיר ונרחב הכולל בתוכו היכולת לטפל בכל מחלה כמעט. הוא עושה שימוש בארבעה ענפי טיפול בעיקרם, אותם לומד כל רופא:

1. דיקור ו-מוקסה.

2. צמחים ותזונה.

3. רפואה ידנית.

4. תרגול גופני.

ארבע קטגוריות אלו מכונות 'ארבעת עמודי התווך של הרפואה הסינית', ומכילות בתוכן כל אחת עולם ומלואו של אפשרויות טיפול וריפוי. בהמשך המאמר יוסברו בקצרה ארבעת עמודי התווך הללו באופן מעמיק ומרחיב יותר.

ברפואה המערבית, נוטים להתייחס לחלקי הגוף השונים משל היו גורמים נפרדים ועצמאיים. לכן אנו רואים התופעה של התמחויות כגון: "רופא לב" (קרדיולוג), "רופא פציעות טראומטיות" (אורתופד), "רופא מערכת העיכול" (גסטרואנטרולוג), וכיוצא באלה. הרפואה הסינית היא הוליסטית – כלומר, רואה את הגוף כמארג שלם של חלקים הפועלים יחדיו, ולא בנפרד. על כן, המטפל המיומן והמוסמך ברפואה הסינית, יכול לתת מזור למגוון רחב של בעיות רפואיות במרפאתו, ללא הצורך בהכרח להתמחות בתחום מאוד צר וספציפי.

ברפואה הסינית אנו מתייחסים לגוף אפוא כמארג של מערכות יחסים. כאשר אנחנו רוצים לדבר על מערכת יחסים בין דבר אחד בגוף למשנהו, אנחנו קוראים לכך " צ'י ". כך למשל, ישנו הצ'י של מערכת העיכול – תיאור של מערכת היחסים בין האיברים השונים במערכת העיכול לבין עצמם, כמו גם יחסיהם בהתמרה של מזון לאנרגיה ביוכימית. ישנו הצ'י של הלב, אשר מתאר יחסיו של הלב עם מערכת הדם, ויכולתו לפעום בעוצמה נאותה. צ'י הריאות, הוא במידה רבה יחסי הריאות עם ייצור ושחלוף חמצן. באותה מידה, היה ניתן לומר כי " צ'י המנוע " של המכונית, הוא מערכת היחסים האנרגטית שבין הדלק, בעירתו ותנועת הגלגלים. כאשר אתם נכנסים לחלל כלשהו ומרגישים שהוא ממלא אתכם באנרגיה או לוקח מכם אנרגיה, ניכר שאתם חשים את "הצ'י של החדר". צירוף המילה ' צ'י ' למילת תיאור נוספת, משמש אם כך לתאר מערכת יחסים כלשהי – אנרגטית או אחרת.

תכונותיו של צ'י ברפואה הסינית – תכונותיהם של מערכות יחסים בגוף:

• הוא שואף לנוע.
• הוא יכול להיתקע ולא לנוע מספיק.
• יכול להיות לנו פחות מדי ממנו – ואז אין מספיק תנועה, או יותר מדי ממנו – ואז הוא יכול להיתקע.
• אם אין מספיק צ'י במערכות יחסים מסוימים של איברים בגוף, אז ישנה חולשה של מערכת אחת, ומערכות אחרות שאינן מווסתות יכולות להתחזק יתר על המידה. אם יש יותר מדי צ'י במערכת מסוימת היא עשויה להיות חזקה מדי, ובו-בעת גם להחליש אחרות.

אם היה אפשר לסכם את כל מה שעושה המומחה ברפואה הסינית בתיאור בודד, אפשר שהיה תיאור שכזה כדלקמן:

שואל אותו רופא: איפה יש חוסר צ'י? איפה יש עודף צ'י? היכן הצ'י תקוע, ולמה? מה נדרש כדי להזיז את הצ'י, כדי שכל המערכות יוכלו לעבוד בצורה חלקה? ההבנה היא אם יהיה ויסות של מערכות היחסים בגוף, והצ'י ינוע באופן מיטבי, אז מצב זה לכשעצמו יפתור את מרבית הבעיות הרפואיות. ישנן כמובן גם מורכבויות אינסוף מעבר לכך, אך קצרה היריעה מלתאר כאן את אלה.

כיוון שכל המערכות בגוף מחוברות, וקשורות אלה לאלה, המומחה ברפואה הסינית מסוגל לראות הקשר בין חוסר או יתר תפקודה של מערכת אחת, לבעיה במערכת אחרת. בכך הכוונה לאמירה שזוהי "רפואה הוליסטית" – הרואה את השלם (Whole) כתמונה של יותר מסך חלקיו הנפרדים.

כיצד מבצע המטפל ברפואה סינית את ויסות מערכות היחסים בין מערכות הגוף השונות?  באמצעות אותם ארבעת עמודי התווך שאוזכרו קודם לכן, ואשר מיד אדון בהם:  1. דיקור ומוקסה,  2. צמחים ותזונה, 3. רפואה ידנית, 4. פעילות גופנית.

השיטה פשוטה להבנה, ומורכבת ליישום. ישנם בגוף מה שמכונה 'איברים' (איברים פנימיים) ו-'ערוצים' (מרידיאנים). האיברים הפנימיים משולים למאגרי מים. הערוצים משולים לנחלים ונהרות המובילים אליהם או יוצאים מהם. על המטפל לאבחן באילו איברים וערוצים של המטופל יש יותר מדי צ'י, פחות מדי צ'י, תקיעות של צ'י, וכיוצא באלה. גם דם, כמו צ'י, יכול להיתקע, או שיהיה פחות מדי ממנו, וגם על זה נותנים את הדעת.

כיצד מתבצע הבירור והאבחון? הרופא ישאל את המטופל שאלות רבות ומגוונות על חייו, ככל הרלוונטי לבעיה הרפואית ולטיפול. המטרה היא להכיר את המטופל באופן אינטימי ככל הניתן, בגבולות הטעם הטוב והנכונות להיפתח, בכדי לאפשר הטיפול המוצלח והמדויק ביותר. הרופא יבחן את לשון המטופל, אשר צורתה וצבעה מנותחים בעיניו באמצעות שיטה מתוחכמת. לאחר מכן ייבחן הדופק של המטופל, בשש נקודות שונות בצידי האמות. בכל אחת משש נקודות הדופק יש שלושה עומקים, וכל נקודת דופק בעומק משתנה מיוחסת לצמד איברים. כל דופק יכול להיות מאופיין באחת מ-28 דרכים שונות. ביחד, השאלות על חיי המטופל, ההתבוננות בלשון ואבחון הדופק, יכולים לתת לרוב תמונת מצב רפואית ברורה עד מאוד.

ישנן גם עוד מספר שיטות אבחון נוספות אשר לא יפורט טיבן כאן, ובכלל אלה בהתבסס על צבע עור, מראה הפנים, מראה גלגל העין, טיב הקול ואפילו ריח הפה ושפת הגוף. המשותף לכל שיטות האבחון ברפואה הסינית הוא שהן זמינות ומיידיות לרופא, ללא צורך במכשור מיוחד המבזבז כספים ואת זמנם של המטפלים והמטופלים כאחד. בימינו, כל המטפלים המוסמכים ברפואה סינית יודעים לשלב האבחון המסורתי גם עם ממצאים מן הרפואה המערבית.

לאחר שלב האבחון, יינתן הטיפול באמצעות אחד מארבעת עמודי התווך, או שילובם:

 

דיקור ומוקסה

דיקור הוא שימוש במחטים דקות מאוד, אשר מושמות על נקודות אסטרטגיות בערוצי הגוף השונים (מרידיאנים). מחטים אלו הן כה דקות, עד שעם חלקן ניתן להכניס כ-25 מהן בתוך עובייה של מחט דגימת דם של בית חולים. הדיקור מווסת את זרימת הצ'י והדם בגוף. הוא מאפשר לגוף לנצל את המשאבים הנכונים הקיימים בתוכו, ומנחה אותו כיצד לבצע ריפוי בצורה המתאימה. ישנן מאות טכניקות דיקור. מחטי הדיקור סטריליות, ואין בתוכן חומרים כלשהן – הן עשויות ממתכת אל-חלד. כיום כל המטפלים ברפואה סינית משתמשים במחטים חד-פעמיות, אשר מושלכות לפח פסולת מיוחד מיד לאחר השימוש. נדיר כי מוכנסות מחטים לעומק של מעל 1-3 ס"מ (בדרך כלל רק במטופלים עבי-בשר במיוחד). מעת שמוכנסות המחטים, הן ישבו בגוף המטופל\ת לרוב כ-10-40 דקות. בקרב ילדים מחטים יימצאו רק כשניות בודדות עד מספר דקות, בתלות בגיל, משום שאינם זקוקים לגירוי רב מכך. כאב ההחדרה של מחטים הוא מתון ביותר, ועובר בדרך כלל תוך שניות. מטופלים רבים נרגעים מאוד מפעילות הריפוי הנלווית לדיקור, ונרדמים בזמן הטיפול באופן טבעי. האפקט של הדיקור אינו רק בזמן היות המחטים בתוך הגוף, אלא ממשיך בטיבו להנחות הריפוי במשך ימים בודדים, ולעיתים אף שבועות, לאחר הטיפול. הדיקור מפורסם במיוחד לשם טיפול בכאב, אך מוצלח הוא בטיפולן של מרבית המחלות תחת השמש, בתלות כמובן במיומנות הרופא.

מוקסה היא העלים העלה של צמח ה-Artemisia Vulgaris, קרוב משפחה של לענת השיבא הישראלית. עליו של צמח זה מעובדים לכדי 'צמר' או פירורים דחוסים, אשר מועלים באש. הבעירה של עלים אלה בסמוך לעור היא הטיפול במוקסה. חרף הבעירה, נדיר מאוד שהמוקסה מסבה כאב. בדרך כלל נחווית היא דווקא כחימום נעים של האזור אשר בסמוך אליו היא בוערת. את בעירת המוקסה מבצעים מעל נקודות דיקור לרוב. לעיתים מבוצעת מוקסה ביחד עם דיקור, באותו הזמן. מוקסה בוערת בויברציה של 900 אנגסטרום, אשר היא התהודה בה רוטטים לפעולה באופן מיטבי תאי דם אדומים. הדבר ממריץ את הדם והצ'י לתנועה, ומסייע לריפוי. עד היום לא נמצא אף צמח, טיפול או מכשיר אחר, שמצליחים לחקות את פעילותה של המוקסה.

הדיקור והמוקסה משתמשים בערוצי הגוף השונים, ונקודות המפתח שעליהם, בכדי להשפיע על פעילות הערוצים והאיברים כאחד. אין הם נוגעים באיברי הגוף הפנימיים באופן ישיר בכדי לייצר תועלת רפואית. זאת בניגוד לצמחי רפואיים, שיש להם היכולת להיכנס במישרין לאיברי הגוף מבפנים (דרך שתיית מיצוים), אך לא בהכרח מגיעים ישירות לערוצים.

צמחים ותזונה

כל מזון בריא הניתן למטופל המתאים, הוא תרופה. אולם ישנו הבדל בין צמחים רפואיים למזון. צמח רפואי, לא ניתן לקבל ממנו תזונה, אלא רק מרפא. הצמח הרפואי מניב תוצאות מורגשות בתוך דקות עד שבועות, אך לא ניתן לקחת את מרבית הצמחים לטווח של חודשים ושנים ברצף. מזון בריא מניב תוצאות מורגשות בתוך שבועות עד שנים, ופעולתו היא ארוכת טווח. בניגוד לצמחים רפואיים, למזון אין בדרך כלל השפעה מיידית חזקה על מחלות (אף שהימנעות ממזון פוגעני לכשעצמה, כן תביא לשינוי מורגש מהיר).

ברפואה המערבית המודרנית אין שום חינוך משמעותי בנושאי דיאטה. רופא מערבי זוכה לקורס בודד בתחום זה בכל לימודיו, אם בכלל. ברפואה הסינית המסורתית, החינוך לדיאטה נכונה הוא בסיסי ומרכזי, ומבוסס על אותן תיאוריות המנחות את שאר עמודי התווך של רפואה זו; דהיינו: איברים, ערוצים, צ'י, דם, עודף, חוסר, וכיוצא באלה. רופא טוב ידאג לכך שמטופליו יזכו להנחיה תזונתית נאותה, במידה ומעוניינים בזאת. לרפואה הסינית אין אמנם "אידיאולוגיה דיאטטית", והמלצות תזונתיות שונות יינתנו למטופלים בהתבסס בעיקר על אבחונם הפרטני, ולא כאידיאולוגיה זהה לכולם.

נאמר כי לפחות 80% מן הרפואה הסינית המסורתית היא רפואת צמחים. באינציקלופדיות הרפואיות בסין מתועדים כ-14,000 צמחים שונים בעלי שימושים רפואיים מוכחים ויעילים. מתוך כמות אדירה זו, בסביבות 4000 צמחים נמצאים בשימוש כללי ברחבי סין על בסיס קבוע. בבתי הספר לרפואה סינית מסורתית, נהוג ללמד את הרופאים השימוש בכ-300-400 צמחים נפוצים, אשר אין כמעט בעיה רפואית ששילובן אינו יכול לפתור.

רפואת הצמחים הינה מתוחכמת ומסובכת עד מאוד, ולכן לא כל המטפלים מסוגלים להתמודד עם עושרה והיקפה. הדיקור והמוקסה, אשר הינם לא פחות יעילים, אך לעיתים מעט יותר מוגבלים בהיקף טיפולם, קלים הם להבנה ביחס לרפואת הצמחים, ולכן רוב המטפלים במערב מתמקדים בהם. לכל צמח תכונות רבות. יש לו נטיה לקרר או לחמם את הגוף, וזו נמדדת על סקאלה מסוימת של טמפרטורה. יש לו היכולת לחדור ולהשפיע על איברים מסוימים, ולא על אחרים. יש לו התאמה לסוגים שונים של מחלות. יש לו החיבור המיוחד לצמחים רפואיים מסוימים, ואף למזונות ספציפיים לעיתים, אבל לא לאחרים. יש לו האופי של היכנסות לשכבות מסוימות של הגוף, אבל לא לאחרות. וכיוצא באלה. זו הסיבה שטיפול באמצעות צמחים רפואיים יכול להיות מאוד מדויק ויעיל, אך דורש גם ידע תיאורטי רב.

הצמחים הרפואיים, אפשר לצרוך אותם כיחידים, אך בדרך כלל ניתנים הם כפורמולות – מתכונים מורכבים של 2 צמחים ומעלה, לרוב 3 – 14 במספרם, אשר יחדיו יוצרים אפקט רפואי עוצמתי. הדרך המוצלחת ביותר לצרוך פורמולות צמחים רפואיים היא על ידי רכישתם, בישולם הביתי מדי יום, ושתייתם כמרקחת. יש בכך מספר אתגרים, וביניהם העלות הגבוהה יותר (במיוחד בישראל), זמן הרקיחה היומי (בסביבות 40 דקות), והעובדה כי הפורמולות נוטות להיות לא טעימות לשתיה. עם זאת, זוהי השיטה המסורתית והטובה ביותר ללקיחת תרופות שכאלה. כיום אולם, ניתן גם להזמין פורמולות צמחיות בתצורה של טינקטורות (חליטות אלכוהוליות), כדורים, אבקות ועוד. אפשרויות אלה יותר זולות וזמינות, לא דורשות מאמץ בבישול או הכנה, ואינן דוחות את החיך.

בעוד שבטיפולים באמצעות דיקור ומוקסה יש צורך להגיע לרופא לפחות פעמיים בשבוע בדרך כלל, עם תזונה וצמחים מספיק להגיע פעם אחת בכל 2-4 שבועות לרוב. ישנם גם מצבים מיוחדים בהם יש צורך לשנות הפורמולה הצמחית כל כמה ימים, אך לפעמים אפשר לעשות גם פעולה זו בהתייעצות מרחוק. הרפואה הסינית אמנם, שיא יעילותה מודגם בדרך כלל כאשר משולבים כמה מעמודי התווך בטיפול יחדיו, למשל תוך שימוש מקביל בדיקור ופורמולות צמחיות.

רפואה ידנית

מטרתה של הרפואה הידנית היא להשתמש בגוף המטפל על-מנת לארגן מחדש את גוף המטופל, באופן שיסייע לריפוי וטיפוח הבריאות. עמוד תווך זה מכונה 'רפואה ידנית' כיוון שעיקרו נעשה תוך שימוש בידי הרופא עצמן. הכלים המרכזיים לעבודה הם כפות הידיים, האגרופים, האמות והמרפקים. אלה מושמים לשימוש דרך טווינה (מסאג' רפואי סיני), מתיחת הגפיים, וסידור המפרקים והעצמות תוך שימוש בשיטות שיידונו מיד. הייתרון האדיר של רפואה ידנית הוא היכולת לישמה בכל מקום, ללא צורך בשימוש בציוד כלשהו.

טווינה (Tuina) היא הסוג המוכר והנפוץ ביותר של רפואה סינית ידנית. היא עושה שימוש בתיאוריות האיברים והערוצים של הדיקור, המוקסה והצמחים, אך בעלת שיטות עבודה וגישות הייחודיות לה. טווינה דורשת הכשרה מעשית של מאות שעות בעבודה ישירה על גוף האדם, כמו גם ידע מצוין באנטומיה ופיסיולוגיה. טכניקות הטווינה השפיעו על התפתחות אמנויות הלחימה הסיניות המסורתיות וה-צ'י גונג, אשר יידונו מאוחר יותר במאמר זה.

בתוך הרפואה הסינית, ישנו גם גוף ידע מתחום האורתופדיה אשר דומה מאוד בטיבו לכירופרקטיקה. למעשה, נטען על ידי רבים כי מפתח הכירופרקטיקה, די.די. פאלמר, למד את יסודות רפואתו מן הסינים שעמלו על בנייתן של מסילות הרכבת בארה"ב של המאה ה-19 לספירה. במערב אמנם, מעטים הם המטפלים היודעים השימוש ב-'כירופרקטיקה סינית'. מיומנויות שכאלה גם הן, הינן חלק מעמוד התווך של הרפואה הידנית.

הרעיון המרכזי ברפואה הידנית הוא החזרת הגוף לאיזון באמצעות עידודו לאמץ מנחי יציבה ותנועה נכונים ובריאים יותר. בעוד שעמוד התווך של תרגול גופני נותן בידי המטופל האחריות לעשות זאת בעצמו, הרפואה הידנית מלמדת את היציבה והמנחים הנכונים למטופל דרך סדרת טיפולים בידיו של הרופא. כלומר, ברפואה הסינית הידנית מוחזר גופו של המטופל פיסית ליציבה ולמנחים הנכונים, מבחוץ ומבפנים, מתוך הבנה כי התאמה מכנית שכזו תקדם מצב בריאותי מיטבי באמצעות אימוץ הרגלי גוף בריאים כתגובה לאותם טיפולים. זהו גם במידה רבה הרעיון המנחה בכירופרקטיקה, אף שאמצעי הטיפול שונים הם.

לעיתים, כלי טיפולי משלים לרפואה ידנית הוא ה-גואה שה (Gua Sha). אלו הם כלים קשים עם קצה מעוגל, הדומים למסרקי שיער, אבנים שטוחות או כפיות מרק סיניות מחרס. כלים שכאלה ואחרים, משמשים למשיכה חזקה כנגד העור והבשר על-מנת להזיז צ'י או דם תקועים. משיכות אלה אינן נעימות, אך לעיתים חשובות לטיפול, ומספר משיכות בודדות נוטה להספיק (5 – 20). שימוש בגואה שה מתבצע לעיתים קרובות לפני שימוש בכוסות רוח.

כוסות הרוח הינן גם כן אביזר שימוש נפוץ ברפואה הסינית, אשר מצוי בקו התפר שבין דיקור, מוקסה ו-רפואה ידנית. כוסות רוח הינן כוסות מזכוכית או פלסטיק, אשר מצמידים לעור באופן בו ישאבו הבשר מעט כלפי מעלה, אל תוך הכוס. כוסות שכאלה תישארנה על העור בנקודות שונות ותשאב אותו משך זמן קצר – בדרך כלל 1-10 דקות לכל היותר. לעיתים קרובות, הכוסות מושמות על נקודות דיקור וערוצים, אך לא בהכרח. לכוסות יש שימושים רבים, וביניהם:

• סיוע בהנעת דם תקוע. הן בשימוש תכוף אצל ספורטאים מסיבה זו, בכדי להאיץ הריפוי מאימונים קשים.
• סיוע בהקלה על שרירים תפוסים.
• סיוע במשיכת חום עודף או רעלים החוצה מתוך הגוף, דרך העור. לעיתים מדממים קלות את העור מתחת לכוס באופן שיאפשר יציאת טיפות דם בודדות טרם השמתה, לשם סיוע בפרוטוקול ריפוי זה.
• כוסות רוח עשויות להיות מושמות על אזור שעבר דיקור, לאחר הוצאת המחטים, בכדי לחזק פעולתן. לעיתים קרובות, טיפול במוקסה נעשה מעל האזור בו היו קודם כוסות, בכדי להעצים את האפקט שלהן, ולעזור להזיז את הדם התקוע.

כוסות הרוח משאירות על העור סימן בצורת עיגול. צבע הסימן מעיד על חומרת תקיעות הדם באזור. אצל אדם בריא לחלוטין כמעט ולא נשאר סימן, צבעו יהיה כצבע העור עד ורדרד קליל, והסימן ייעלם בתוך יום-יומיים. אצל רוב האנשים ייוותר סימן סגלגל עד סגול, אשר ייעלם בתוך 4-7 ימים. במקרים חמורים הסימן יהיה בצבע סגול עמוק עד שחור, וייעלם רק אחרי שבוע וחצי – שבועיים. ככל שהסימן כהה יותר ולוקח לו זמן רב יותר להיעלם, כך ניכר כי מצבו הבריאותי של המטופל מסובך יותר, ושהטיפול כנראה היה חיוני לו. בדרך כלל מחכים שהסימנים ייעלמו לחלוטין לפני טיפול נוסף בכוסות רוח. אם הטיפול נכון ומוצלח, בכל פעם שיושמו הכוסות, הסימנים שיוותרו יהיו בהירים יותר, וייעלמו מהר יותר.

 

תרגול גופני

בהקשרו של טיפול רפואי, תרגול גופני איננו ספורט! תרגולים גופניים אשר משויכים לרפואה הסינית, יש להם המאפיינים הבאים:

• הם קלים ללמידה.
• הם אינם תחרותיים.
• הם ניתנים לתרגול בידי רוב המטופלים.
• מטרתם היא להיטיב עם אנשים רגילים, ולא רק עם המחוננים לתנועה ואלו שנולדו עם קיבולת אתלטית מיוחדת.

תרגול גופני ברפואה הסינית מתחלק לשלושה תתי-סוגים:

1. תרגילי שיקום: אלה דומים הם לפיזיותרפיה, אך מבוססים על התיאוריות הרפואיות הסיניות. מטרתם היא להביא אדם חלש וחולני לכדי מצב תפקודי בסיסי תקין.
2. צ'י גונג: מונח מטריה אשר תחתיו אלפי שיטות תרגול שונות בסין, אשר אפשר לחשוב על כולן כמעין 'יוגה סינית בתנועה'. מן המשותף לכל סוגי ה-צ'י גונג היא התנועה האיטית, הדגש על טכניקות נשימה מתוחכמות, והחיבור לתיאוריות מן הרפואה הסינית. לא כל סוגי ה-צ'י גונג שווים באיכותם או תועלתם – חלקם עילאיים, ואחרים לחלוטין חסרי תועלת. התלות היא במיומנות והבנת המורה. ישנם סוגי צ'י גונג שמתאימים ייעודית לטיפול במחלות מסוימות, כולל סוגים שונים של סרטן. תרגול יום-יומי ונכון של צ'י גונג ידוע בסין כ-'תרופה' מאריכת חיים.
3. גונג פו: מונח מטריה בעגת רחוב, המתאר את כלל אמנויות הלחימה הסיניות המסורתיות. בהקשר לתועלת הרפואית, בדרך כלל ההתייחסות היא לאמנויות הלחימה הסיניות הפנימיות, ובכללן טאי ג'י צ'ואן, שינג אי צ'ואן, בה גואה ג'אנג, ועוד. רבות מן היכולות המפותחות בתרגול צ'י גונג, ובמיוחד בתרגול אמנויות לחימה סיניות מסורתיות, יש להן יישום ישיר בטיפול באמצעות טווינה. צ'י גונג יש ביכולתו להביא אדם לרמת תפקוד יום-יומית טובה מאוד. תרגול מתמיד של אמנויות לחימה סיניות מסורתיות, יש לו הכוח להפוך אדם לחיוני בהרבה ממירב האנשים, עמיד למחלות ובעל אנרגיה רבה לעשיה ופיתוח עצמי.

אני, כותב מאמר זה, יונתן בלושטיין, בעצמי ראש ארגון בשם בלו ג'ייד, בו נלמד תרגולם של צ'י גונג (מכמה סוגים) ואמנויות לחימה סיניות מסורתיות:  www.bluejadesociety.com

התרגול הגופני, ביחד עם תזונה נכונה, הוא הרפואה הטובה והחיונית ביותר בטווח של שנים ועשורים. זהו סוג התרגול שבו המטופל לומד לשמור על גופו ולרפא את עצמו. בו-בעת, זהו גם סוג הרפואה הדורש את המאמץ וההשקעה הרבים ביותר מצד מטופלים. תרגול גופני כרוך בזמן, זיעה, קושי, אתגר, ובעיקר – לקיחת אחריות אישית וקהילתית.

למצער, מרבית המטפלים ברפואה סינית מסורתית, במדינת ישראל ובעולם, אין להם ההכשרה הנאותה בטיפול באמצעות עמוד התווך הרביעי – תרגול גופני. למרות שבמכללות השונות מאפשרים לסטודנטים לקחת חלק בשיעורי צ'י גונג או תרגולים אחרים, הרי שמדובר בלבד במס שפתיים בלבד. על-מנת להיות מורה אמיתי לצ'י גונג או אמנויות לחימה סיניות מסורתיות, יש צורך בתרגול מתמשך ורב שנים מספר פעמים בשבוע, אשר מתקיים ברמת אינטנסיביות ומחויבות גבוהה יותר מאשר זו של 'חוג'. על כן אחדד ואבהיר, שאף לאחר תוכנית לימודים של למעלה מ-4000-4500 שעות בבית ספר לרפואה סינית, אדם לא יהיה מוכשר ומיומן בהוראת התחומים שצוינו, אלא אם רכש השכלה בתחומם מעבר לתוכנית לימודים זו.

עתיד הרפואה הסינית בישראל

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, עברה הרפואה הסינית בישראל תהפוכות אינספור. עשורים רבים היה מקצוע מכובד זה נתון לכאוס בשווקיו, כאשר אנשים מיומנים וכשירים אשר למדו באופן סדיר, טיפלו לצד ובמקביל לשרלטנים והדיוטות שהעמידו פני מומחים. בלגן זה מגיע בעשור האחרון לסיומו המתבקש.

החל מסופה של המאה ה-20, ישנה השאיפה ההולכת וגדלה בקהילת הרפואה הסינית בישראל, לערוך הסדרה ואסדרה של המקצוע כפי שנעשתה במרבית צפון אמריקה, כמו גם במדינות רבות באירופה. תחילה, קמו להם מספר מכללות עם חומר לימוד סדור, מהן היותר והפחות מוצלחות. בשנים האחרונות התבססו כמה מכללות ותיקות ומוכרות, אשר מאחדות שורותיהן ומעצימות הוראתן. בו-בעת, התאגדו להן מספר לשכות אשר התיימרו לייצג כיאות את המטפלים מול השלטונות. בשנת 2021, התאחדו רוב אותן לשכות לארגון-גג בודד עם סדר יום ברור והחלטי. ארגון גג זה שהפך ללשכה המרכזית, נקרא 'איגוד הרפואה הסינית'. אותו איגוד יצר מבחן הסמכה ארצי אחיד, כמקובל בלשכות של מקצועות אחרים, אשר אותו יצטרכו לעבור בהצלחה כל השואפים לעבוד במקצוע בעתיד. כן נדרשו חלק ניכר מן המטפלים הפעילים מן העבר לעבור מבחן זה גם הם (כל אשר סיימו לימודיהם מאז שנת 2011).

הצפי הוא כי כעת משישנה התשתית המקצועית המתאימה, בשנים הקרובות תעביר כנסת ישראל חקיקה אשר תסדיר את תחום הרפואה הסינית, באופן דומה לשנעשה באירופה ובצפון אמריקה.

מה באשר אליך?

קוראים יקרים – מאמר זה נתן בידיכם הצוהר להבנה תחילית של רפואה אדירה במימדיה והיקפה, אשר לה הפוטנציאל לתרום רבות לבריאותכם וחייכם, כמו גם של הסובבים אתכם. כעת בתקופה מאתגרת בהיסטוריה האנושית, בה דווקא הרפואה הממשלתית המקובלת והמוכרת מזמנת לנו אכזבות ותסכולים אינספור, הוא הזמן לחפש ולמצוא את האלטרנטיבה. אני קורא לכם אם כך, לפתוח תודעתכם, עיניכם ואוזניכם אל גישה אחרת לבריאות האדם, אשר מבוססת על ניסיונה העשיר של תרבות מפוארת.  אין עליכם הכורח או הכפיה לדבוק ברפואה בה הורגלתם מילדות, רק כי היא זו "המקובלת". זכרו כי הרפואה הסינית המסורתית, עודנה בסין הרפואה המקובלת גם היא, על אוכלוסיה של כמיליארד וחצי אנשים לערך, כפי שהיתה מזה עידנים. כפי שבינות הגויים ישנם רבים החפצים בסודות ההצלחה של היהודים, והישראלים בפרט, כך גם עלינו להתעמק יותר בחוכמותיהם של גויים מסוימים, כגון הסינים, שכן לא לנו בלבד התבונה והידע בכל תחום ונושא.

______________

 

מחבר המאמר: שיפו יונתן בלושטיין, בעל תארים במשפטים וממשל, הוא סופר פורה אשר פרסם כשמונה ספרים באנגלית ובעברית. עמוד הסופר שלו באמאזון ארה"ב הינו:

https://www.amazon.com/Jonathan-Bluestein-Shifu/e/B07D9Q9CJL/

שיפו בלושטיין הוא גם ראש ארגון אמנויות הלחימה בלו ג'ייד, בו ניתנת הוראה במספר סניפים של קונג פו סיני מסורתי:

www.bluejadesociety.com

 

בחודשים הקרובים מתעתד להתפרסם ספרו של שיפו בלושטיין, אשר כתב עם המומחה הנודע לרפואה סינית, פרופסור סטיבן ג'אקוביץ, הנקרא: Chinese Medicine Can Heal You. ספר זה יהיה זמין לרכישה בכל אתרי אמאזון.