אנרכיה במכ"ה

ריבי ליף מכריזה בזאת על הקמת מדינת כל הזוייהּ

בעיר עלומה בשרון, הקמתי על מרפסת ביתי את מכ"ה (מדינת כל הזוייה, שם זמני). בשלב הזה, המדינה קטנה (אך ערמומית) וגבולותיה צרים. כרגע אני האזרחית היחידה בה, אבל אני צופה שרבבות ירצו להצטרף. שיטת הממשל עוד לא נקבעה והחוקה טרם נכתבה, אבל לכל הצובאים על הדלתות אני מודיעה כבר בשלב זה שדמוקרטיה לא תהיה פה, שיטה שאפעס לא הוכיחה עצמה ורק צרות היא עושה. שתדעו, לא פשוט להקים מדינה. אז אם יש לכם כמה דקות, קחו נשימה עמוקה, תארגנו לכם קפה (או חליטה, או סיידר, גם סתם מים הולך. משקה אלכוהולי פחות, רוצה שתתרכזו) ובואו לקרוא את מה שיש לי להגיד.

גבוה ברשימת הדברים שגם בהם אני לא מתמצאת נמצאת הפילוסופיה. ובכל זאת זכור לי שהיה אחד ג'ון לוק, מאבות הליברליזם, שדיבר על ה"מצב הטבעי" של האדם – מצב קדום בו אנשים חיו ללא פיקוח המדינה, והיתה להם הזכות לעשות כל מה שבא להם, ללא שלטון שיגביל אותם.

לוק היה איש חכם שהאמין שבני האדם טובים מיסודם, ולמרות זאת הבין שפה ושם עלול להיווצר סכסוך או מריבה שצריך לפתור. כדי שהעניינים לא יתדרדרו, הציע להקים רשות שופטת ורשות אוכפת שידאגו רק לזה – לזכויות הבסיסיות של בני האדם לחיים, לחופש, לחירות, לרכוש פרטי, ולהפרדת הדת מהמדינה, כי לא בא לו טוב כפייה. מפה לשם לוק היה אנרכיסט לא קטן, ולמרות השם הרע שיצא לאנרכיה, תכלס פירוש המילה הוא "ללא שליט".
למעשה, זוהי צורת שלטון ללא כוח. עפ"י לוק, זהו בדיוק תפקיד המדינה. להתערב כמה שפחות בחיי אזרחיה, ורק לשמור על זכויותיהם. זהו. לשאר ידאגו האזרחים. גם אותי לימדו שאנרכיה זה בלאגן ורע וצריך להתרחק אם פוגשים אנרכיסט מזדמן בסימטה חשוכה. אבל וואלה, מסתבר שלמדנו רק מה שהאכילו אותנו ורצו שנדע. כי עם כל הדמוקרטיה הזאתי, אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי איך זה ייתכן שכל כך הרבה דברים לא תלויים בי, בך, בנו, אלא רק "בהם" ובהחלטותיהם.

ובינתיים כמה מחבריי הטובים (לשעבר) שואלים אותי למה אני לא מצטרפת לחגיגת הפגנות "הצלת הדמוקרטיה". אני הכי בעד, באמת. אני מאמינה ביכולת ההשפעה של דעת הקהל וכמובן בזכותו של האזרח להפגין. אבל מה המטרה אם זה לא ישנה את השיטה הרקובה ונמשיך לקבל עוד מאותו דבר רק עם פוליטיקאים אחרים? במשך שנה יצאנו מעט אנשים (עם הרבה ערכים) לרחובות למחות כנגד התו הירוק ומה שסימל – כפייה, הסתה, שקרים והפחדה. אמצעי התקשורת לא סיקרו, אבירי זכויות האדם נעלמו ונאלמו. כמו אז, גם היום אני מצפה מהמדינה לאפשר את קיום זכויות היסוד של כל אדם, ללא אפליה או הדרה. חירות המחשבה וחופש הביטוי לא נתונים למו"מ. אני יצאתי להגן על ה ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה, אבל כנראה לא הבנתי נכון את משמעות המילה, אם סידור העבודה המביך, הקרוי משום מה ממשלה, אמור לייצג את השיטה.

אם תשאלו אותי (לא חובה. ככה סתם בשביל הנימוס) יהיה הרבה יותר רע עד שיהיה פה נפלא. אבל אני לא חוששת ולא מבואסת כי ידע זה כוח. אנחנו עברנו הדרה והסתה, הסתכלנו להונאה בעיניים ונשארנו בחיים, יותר חזקים ממה שנדמה לנו. לא משנה לי אם נהיה מעטים מול רבים, כבר לא איכפת לי אם ימשיכו לקרוא לנו הזויים. זה לא משנה אם אלו שנזכרו עכשיו שהדמוקרטיה בסכנה, לא מסוגלים להבין שזה כבר קרה ולא מזהים תהליכים דומים גם אם זורקים להם אותם מול הפנים. בדמוקרטיה גם המיעוט זכאי להגנה, גם אם זו לא הדעה שלך. אני בחרתי את הדרך שלי, וגם אם אני טועה בהלך המחשבה, התהום נפערה ויש לי תחושה שלא תיסגר במהרה.

כשאמצעי התקשורת מדווחים בחדווה על התינוק ה 8 מיליארד שנולד בעולם, אבל שוכחים לדווח על צעירים רבים שמתים במפתיע בטרם עת, כשהם מפארים את הפגנת הרבבות אבל לא מזכירים במילה את ההפגנה כנגד חוק הסמכויות – משהו פה צריך להשתנות. אותם חברים טובים (לשעבר) נאנחים ואומרים אוף את שוב עם הקורונה? יאללה שחררי ותתקדמי. אז יאללה, שחררתי, התקדמתי ולמדתי דברים חדשים. אם לפני שנתיים חשבתי שאחרי ההונאה הכל יעבור, הסתבר לי שלא, זה רק התחיל.

גיליתי שהרמזים מפוזרים בכל מקום וגלויים, אנחנו רק צריכים להשלים את הפאזל. הבנתי שמגיפת ההפחדה, ההסתה, ההסתרה והכפייה שחווינו מאז 2020 היתה הזדמנות מעולה להכניס את האנושות לעידן חדש. סדר עולמי חדש, אג'נדה 21, אג'נדה 2030, המהפכה התעשייתית הרביעית, האיפוס הגדול. שמות שונים לתהליך אחד שיוביל בסופו של דבר למיזוג הזהות הביולוגית והדיגיטלית שלנו. מאחורי איצטלה מפתה של קידמה, טכנולוגיה מגניבה וסיסמא קליטה – build back better שכל מנהיגי העולם המערבי הנאור (לכאורה) לא הפסיקו לפמפם לאורך כל תקופת המגיפה, נמצאת חבורת אנשים בעלי עוצמה וכוח, שחושבים שהם יודעים יותר טוב ממני, ממך, מאיתנו למה א-נ-ח-נ-ו זקוקים. (קטע. פתאום אנרכיה לא נשמעת לי כזו שיטה גרועה.)

"לא יהיה לך כלום ותהיה מאושר" זה הסלוגן של הפורום הכלכלי העולמי אותו הקים קלאוס שוואב עוד ב 1971. כל שנה מנהיגי העולם ועשיריו עולים לרגל לדאבוס כדי לדסקס קיימוּת, אנרגיה ירוקה ולדון איך להציל את העולם. אלא שהתכנית להשיג את המטרות המעולות האלו עוברת בין השאר בהפקעת זכויות הקניין. לכאורה נותנים לך יותר, אבל אתה לא הבעלים של כלום. מבטלים את הרכוש הפרטי, גוזלים ממך זכויות, מגבילים את החירות והבחירה האישית בשם איזשהו צדק חברתי מדומיין וערטילאי. כבר ראינו באיזו קלות אפשר לקחת מאיתנו את החופש שלנו בלי שנשים לב או נתנגד יותר מדי (מי אמר סגר / בידודים / שמים סגורים ולא קיבל? מי אמר צנזורה בגוגל / פייסבוק / יוטיוב / השתקת רופאים / סתימת פיות ולא קיבל? מי אמר ג'ון לוק שנאבק להגן על הזכות הבסיסית לרכוש פרטי וחושב שהוא טועה?)

ועוד לא אמרתי מילה על המטבע הדיגיטלי, על ערים חכמות מהן אסור לצאת, על ריסוסים ומשבר האקלים, על המהפך הקיצוני והמוחלט של החברה באמצעות מצלמות, מעקבים ודירוג חברתי, על מנוע החיפוש המשפיע בעולם ששולט באופן מניפולטיבי במה שאנחנו יכולים למצוא בחיפוש. יכול להיות שממש עכשיו אתם חושבים לעצמכם אוף שתסתום כבר, מה היא רוצה ההזוייה. הוֹ, טוב ששאלתם. היא רוצה שתזכרו שפעם לא העלינו בדעתנו שמדינת ישראל האהובה תבגוד באזרחיה – בפרשות כמו ילדי תימן, טיפולי הקרינה בגזזת, צמצום ילודה של נשים אתיופיות באמצעות זריקת דפו פרוברה, ניסוי אנתרקס על חיילי צה"ל, הטלת מגבלות תו ירוק על מי שהתנגד להזריק לגופו תרכיב נסיוני, והשתקת כל מי שניסה להשוות תהליכים.

תעשיית הנשק, תעשיית התרופות, תעשיית המזון, תעשיית הבשר, תעשיית המין, תעשיית הטבק, זיהום סביבתי, משבר האקלים, משבר האנרגיה, משבר המזון, משבר הדיור, מלחמות, מגיפות, רעב, עוני, בוֹרוּת, בערוּת, רצח, אונס, כפייה, התעללות, השתעבדות לתאגידים, פוליטיקאים מושחתים, הנדסת תודעה, הפחדה והסתה, הידרדרות מוסרית וערכית של החֶבְרָה, תרבות הצריכה, תרבות הצריחה, פייק ניוז, גזענות, אפליה, אלימות, כפייה, דיקטטורה, צנזורה, פשיזם, דירוג חברתי, סדר עולמי חדש, בלק רוק, ונגארד, שליטה, איזו חגיגה.

אחוז אחד בלבד מעשירי העולם מחזיקים יחד בכמעט 50% מההון האנושי. בערך 85 (!) משפחות-על עם עושר עצום אוחזות לבדן באופן בלתי נתפס במשאבי העולם. מול הרוע הבלתי נתפס, התסכול וחוסר האונים משתקים. ואני, אין לי ראש למילים ארוכות, וקבוצת בילדרברג זו מין מילה ארוכה שכזאת. קשה להכיל את כל המידע. אבל מצד שני, אולי זו בדיוק ההזדמנות להתחלה חדשה.

נתחיל בשינוי התודעה שלנו, ומשם נתקדם. אנחנו לא זקוקים לאיזו קבוצה עלומה של בעלי הון מסתוריים שיגידו לנו איך לחשוב ויחליטו מה טוב עבורנו. נחקור ונלמד בעצמנו. בכל העולם אנשים מתעוררים להבנה חדשה ונאבקים על החופש על מנת ליצור עולם בריא יותר. זה הזמן שלנו להפוך את הדפים ולכתוב את הספר ש-א-נ-ח-נ-ו רוצים. השינוי כבר מורגש, הלוחות הטקטונים כבר זזים. האזרחים הם הקול והכל.

כותבת המאמר, ריבי ליף, פעילה במחאה כנגד התו הירוק וכפיית החיסונים, אירחה בביתה הרצאות ומפגשים של הקהילה. עבדה כנציגת שירות רפואי בקופ"ח מכבי עד שדרשו חיסונים ובדיקות. ריבי מבינה שרק מי שמוכן לשנות את דעתו – מסוגל לעשות שינוי, ונמאס לה להיות כל הזמן צודקת…

• התמונה הראשית צולמה על ידי אופיר גפקוביץ'