לך אל איש הנמלה עצל

אנטמן: קוונטומניה הוא קרן אור ייחודית
בקולנוע גיבורי העל העכשווי.

כשבינוניות מסתכלת לטרחנות אמנותית בעיניים ללא בושה.

היקום הקולנועי של מארוול זכה כבר ליותר מ-30 סרטים. זה הישג מרשים (גם אם יומרני מאד) במיוחד עבור בני דור ה-X וה-Y שבתקופת ילדותם במקרה הטוב לבאטמן ולסופרמן היה המשכון או שניים במסך הכסוף- שלא לדבר על גיבורי מארוול כמו ספיידרמן ואקס מן שעד קץ שנות התשעים היו ידועים רק בשל גיחותיהם למסך הטלוויזיה המצויר בסדרות אנימציה חביבות אך לא מאתגרות במיוחד.

איני חובב גדול של היקום הקולנועי המדובר. בעיקר מפני שאני סולד מקשתות עלילה טרחניות שמתפרשות על גבי סרטים רבים, וכל סרט בנפרד של הזיכיון הטחון עד דוק אינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה רכיב זעיר מתוך פאזל עלילתי סבוך וגדול הרבה יותר. זה בהחלט מפחית במידת מה מהאיכות הכוללת של הסרט כאשר מתייחסים אליו כיצירה נפרדת. מה גם שהמאמץ לעקוב אחר התפרשות העלילה הארוכה והמסועפת למשך שעות מסך רבות הוא מייגע למדי. בעקבות הכשל הזה סרטים רבים של מארוול נידונו לבינוניות מקסימלית, על אף השבחים החיוביים להם הם זוכים בדרך כלל. תַבְּלוּ את זה בהפקה שאפתנית יתר על המידה ששמה דגש על בומבסטיות קולנועית דחוסה ומתישה, והוסיפו קמצוץ של כתיבה רוויית ציניות קלישאתית טיפוסית- מהלומת המוות הסופית לתמימות והקמפיות של סרטי גיבורי על מדורות קודמים, אליה אני כה מתגעגע. 

וכאן, האמינו או לא, נכנס ההמשכון החדש של אנטמן (איש הנמלה). מדובר בסרט הסולו השלישי של גיבור זה, כאשר הראשון יצא לאקרנים ב-2015. כאשר קראתי על הביקורות הפושרות שקיבל פירשתי זאת כסממן חיובי- הייתכן וסוף סוף אולפני מארוול האמביציוניים הגישו לנו פרודוקט צנוע יותר, בעל ערך נוסטלגי, חמים וטעים הישר מהתנור של סבתא? ואכן נבואת הזעם שלי התגשמה בתום צפייתי בסרט. לא רק שנהניתי מאד ממנו, אלא שהסרט גם הותיר אותי עם אותו רחש נוסטלגי נושן- כיסופים לסרטי גיבורי העל המטופשים שעל ברכיהם שועשעתי כילד. ככלות הכל, האם באמת עלינו לקחת ברצינות חבורה של ברנשים אקצנטרים שמתלבשים בטייטס צבעוני בלי שום סיבה ברורה? דוגמאות להמשכונים בינוניים לא חסרות. ראו ערך סופרמן 3 בבימויו של ריצ'רד לסטר ובאטמן ורובין של ג'ואל שומאכר 'במאי הניאון' השנוי הבמחלוקת. שני סרטים אלו, אגב, הם שניים מהסרטים האהובים עליי בכל הזמנים (אין בכוונתי להתווכח עם אלו שטוענים אחרת). גם הם נקטלו בשעתם, אך באופן מעניין באותה התקופה הם עדיין היוו חלק מהסטטוס קוו האסתטי של קולנוע גיבורי על. 

עלילת הסרט אינה סבוכה מדי: סקוט לאנג, או בשמו ההרואי 'אנטמן' נקלע, שוב בטעות הטעונה הסבר פסאודו מדעי שאף אחד לא מבין, למימד הקוואנטום- יקום מיקרוקוסמי אניגמטי רווי בשלל יצורים סוריאליסטיים למראה. בליווי כל בני משפחתו כמובן- כולם, כולל מייקל דאגלס ומישל פייפר הקורצים לזקנה מתונה, גיבורי על מוסמכים. בת זוגו ובתו גם הן נכנסות לפעולה בלבוש טייטס מלא. אנו למדים, כצפוי, שלאחת הדמויות שהייתה כלואה בעבר במימד הקוונטום, יש עבר מסתורי שמכמניו נפרמים ככל שהעלילה מתקדמת. במרכז העלילה ניצב, איך לא, הנבל התורן, במקרה הזה קאנג הכובש- אחד מהנבלים המרשימים ביותר מעולם הקומיקס של מארוול, שהופיע לראשונה בגיליון של ארבעת המופלאים משנות השישים. מבלי לספק ספויילרים חשובים, אוכל רק לציין שסיפור המקור של הנבל נחקר בסרט באורח תמציתי ומניעיו של הנבל בנאליים להפליא. ולמרות הבאז האינטרנטי שקטל את אופן ייצוגו של קאנג- אני דווקא בוחר להסיר את הכובע בפני אולפני מארוול שסוף כל סוף העניקו לי נבל שלא דורש ממני ידע מקדים של חמש עשרה עמודים בויקיפדיה כדי להבין מי הוא ומה הוא רוצה. קאנג הקולנועי, בדומה מאד להופעותיו הראשוניות בקומיקס, לא תובע יותר מדי מהצופה, ולכן מותיר עבורו מרחב מספק של הנאה בסיסית, פשוטה ולעניין (בכל זאת, בראש ובראשונה סרט כזה הוא סרט ילדים). אולפני מארוול גילו לנו שקאנג כאן כדי להישאר, ויופיע כנבל הראשי בסרט הנוקמים הבא. ייתכן וזהו רמז לכך שהיקום של מארוול מדדה לעבר מסלול מתון ובינוני יותר בשנים הבאות, מפני שקאנג כאמור הינו נבל זעיר מימדים וקלישאתי. באופן אירוני, לא יכולתי שלא לשמוח יותר על כיוון זה. 

נקודה חזקה נוספת של סרט זה היא אורכו, שעומד על שעתיים בדיוק. רוב סרטי מארוול אורכים בין שעתיים ורבע לשעתיים וחצי, ולעתים נדירות כמו במקרה של הנוקמים: סוף המשחק שלוש שעות. לפי דעתי סרט גיבורי על אינו צריך להימשך דקה אחת יותר משעתיים; יש גבול לכמה ניתן למתוח את הנוסחה המוכרת מסרטים אלו בבחינת כל המוסיף גורע, ובנימה יותר אישית אין לי הסבלנות הדרושה לשבת שלוש שעות תמימות ברצף מול מסך הקולנוע או הטלוויזיה (וגם לא הסמרטפון). 

ברם, אין להכחיש את העובדה שהסרט מוצף בפעלולים וסצינות אקשן למכביר; יחד עם זאת, הם לא רחבי יריעה כמו אלו בסרטים של הנוקמים ולפחות אפשר להבין מי נלחם במי (גם בגלל שהקאסט בסרט זה מצומצם יותר מזה של סרטי הנוקמים). ובניגוד לתסריטים של סרטי מארוול קודמים- התסריט במקרה הזה נפטר מהיומרות הטיפוסיות של כותבי מארוול כגון דיאלוגים מלאי פאתוס מאולץ ודקויות סרקסטיות שילדים לא אמורים לקלוט. כאן אנחנו מקבלים תסריט שיש בו שפע של הומור קליל והרבה לב- אותה סנטימנטליות ישירה ופשוטה שאפיינה רבים מסרטי המשפחה של הניינטיז. ובאופן לא מפתיע ניצבת במרכז הסרט משפחה- מה שאינו טיפוסי למארוול- וכבכל סרט משפחה מתחילת הקולנוע ועד היום, התא המשפחתי משמש גם כגורם הגואל של העלילה. יש שיגידו כי מאז ומתמיד נגזר גורלו של אנטמן להיות גיבור על בינוני ואנונימי יותר משאר גיבורי מארוול ולכן אין זה מפתיע שזה התוצר הסופי שאנו מקבלים. ייתכן. אך דווקא גיבורי על כדוגמתו עשויים להשיב עטרה ליושנה ולהזכיר לקהל הצופים המודרני שהקלישאתיות הייתה מנת חלקם של לובשי הטייטס למשך עשרות שנים. בינוניותם הייתה חלק בלתי נפרד מזהותם התרבותית.

יש החוזים כי יקום זה בדרך לגוויה סופית והסרטים הבאים המהווים חלק מהפאזה השישית של היקום ינחיתו את מהלומת המוות הניצחת על הפרנצ'ייז המפואר. במידה וזה נכון, הרי ששירת הברבור של יקום מארוול אותה מבשר אנטמן החדש- עוצמתה ברכותה. 

אין ספק שסרט כזה לא יזכה להערכה מרובה, לא מצד המבקרים ולא מצד מעריצי מארוול; התרבות שלנו כבר שנים מבקשת לצרוך תכנים אנטי-אסקפיסטיים ורלוונטיים חברתית יותר מאי פעם, ומגפת הקורונה ייתכן ורק חיזקה את הטרנד הזה. בעולם שבו ממשלות ממשיכות לבקש לעצמן כוח יתר וגורמים קיצוניים הולכים ומתעצמים- הבידור האמנותי- כמו גם הדחף הטבעי של ילד ליהנות מסיפורי שטות- מודחקים ונרמסים תחת אי אלו אמתלות פוליטיות שמטרתן לשעבד את הפרט ולהפכו לגורם יצרני עבור הקולקטיב ותו לא. בדבר אחד העולם צודק- לכיף אין ערך כספי. ודווקא בגלל זה אני ממליץ לכם לצפות באנטמן: קוואנטומניה.

 הסרט אנטמן: קוונטומניה זמין לצפייה והורדה בשירותי ההזרמה של דיסני פלוס.

• התמונה הראשית הינה תמונה רשמית של הסרט שנלקחה מהרשת.