מה הקשר בין התמכרות, הימנעות ותחושת שייכות?
איך לאדם אחד יש רשות פנימית לפעול את רצונותיו ואדם אחר יעסיק את עצמו בכל מיני הסחות דעת וימנע מעצמו מימוש? לשניהם יש את כל הנתונים, את כל מה שהם צריכים בשביל לפעול ולבטא את האימפולסים הטבעיים שלהם. את תנועתם הטבעית בעולם. שתיהן מודעות לרצונותיהן ולתשוקותיהן, אבל לאחת יש רשות מלאה לפעול אותם ולשניה אין.
אפשר לבדוק את זה דרך נושא השייכות הראשונית. השבטית. אפשר לקרוא לזה הנאמנות הראשונית למשהו גדול. המשפחה. השייכות שומרת עלינו, מאפשרת לנו הזנה, הפרייה, מרחב בטוח להתפתחות ומחזיקה אותנו בחיים. אז איך נפגעת תחושת השייכות הזאת? ואיך הפגיעה הזאת תורמת לחוסר מימוש בחיינו?
לפעמים… הילדים מקבלים תפקידים או לוקחים על עצמם תפקידים במסגרת ההתקשרות והיחסים הבינאישיים הראשוניים. לפעמים הם אפילו מקבלים תפקיד עוד לפני שנולדו. כמו התינוק הזה ירפא את הזוגיות, התינוקת הזאת תהיה החברה הכי טובה שלי, עם הנכדה הזאת אני אעשה תיקון לקשר הבעייתי שיש לי עם הבת שלי.
גם דמויות מחנכות עלולות להכתיב דרך זרה לנשמה. להתנות שייכות בגיל צעיר ורך. שייכות לגן, לכיתה, לבית הספר, לקבוצה. הדמויות המטפלות לא תמיד מודעות לכך ורק סימפטומים גופניים, התנהגותיים ונפשיים של הילדים או הילדים שכבר בגרו, יכולים להאיר ולהעיר שמשהו מבקש ריפוי עמוק.
במקרה הטוב – התפקיד שהילד קיבל, מתאים לאישיותו. במקרה הטוב, אם אין התאמה לתפקיד, הדמות המטפלת תהיה בהקשבה ובהתבוננות על המצב. תטפל בחוסר האיזון הפנימי שלה. ותמלא בעצמה את הצורך שהילד או הילדה מילאו בחייה. תטפל בחוסר האיזון שנוצר אצל הילד או הילדה. או שיש לה יכולת ומשאבים לפנות לעזרה חיצונית. במקרה הטוב, הילד או הילדה יקבלו הקשבה, עזרה ותמיכה וכל העניין מסתיים בתקופת הילדות, או שבהמשך הדרך – מתאפשר לדבר על זה כבוגרים ולקבל הכרה מההורה או במרחב טיפולי.
במקרה הפחות טוב – חריגה מביצוע התפקיד הזה – יוצרת סנקציות קשות עבור זה שחורג. אבל החריג זועק את רצונו להשתחרר מתפקיד שאינו מתאים לו כי בתפקיד לא מתאים, אנו נדרשים לוותר על חלקים מהותיים שלנו ולהעמיד פנים. העמדת פנים היא דבר מאד מעייף. כשאינך מתקבלת כפי שהנך במשפחה, כשאת נדרשת לחיות אך ורק בתוך עצמי מזויף, תחושת השייכות והנאמנות הראשונית נפגעת. סנקציות על זעקה כזאת, על הבקשה להיות מי שאני באמת יכולות להיות: ניכור, נידוי, השפלה, ביוש, ביקורת, עונשים, האשמות, מניפולציות.
אז לחריג יש כמה אופציות. שתיים מהן יכולות אולי להיות:
1. לוותר על מי שאני ולהתיישר על פי רצון המשפחה.
2. לוותר על המשפחה ולהישאר חריג.
לפעמים תחושת החריגות והתלישות נשארת לאורך כל הדרך, בכל מקום בו נהיה, כי היא בתוכנו. ואנו נמשיך לחפש שייכות למשהו גדול מאיתנו. שייכות בריאה מתרחשת עבור מי שחוו פרידה בריאה מהתלות בהורים והם יוצאים לעולם עם הרגשת שייכות לאן שילכו, ולא מחפשים תחליפים. כמובן שלהיות נאמנה לעצמי ולהיות שייכת לעולם ולעצמי – זו האפשרות הבריאה והטובה ביותר. כשיש הקשבה, דו שיח, משא ומתן מכבד ומענה לצרכים מהותיים טבעיים, יש חוויית שייכות. כאשר מרגישים ראויים לקבלה, טיפוח ואהבה בדיוק כפי שאנחנו, מרגישים שייכים לעצמנו ולעולם. שייכות לעצמך מקנה ביטחון לרצות ולחיות בדיוק כפי שהנך ולפעול בעולם בלי רעשי רקע.
אבל אם להיות או לפעול את מי שאני, נצרב במערכת שלנו כסכנה קיומית, אז נבחר בכל מיני דברים אחרים שנותנים לנו חווית שייכות, עוגן ושורשים. נתארגן ככה שנוכל להמשיך להחביא בתוכנו חלקים מהותיים שלנו שביטוי שלהם, עלול לסבך אותנו בצרות. אנו נמצא דרכים להשתיק את תחינתם להתקיים ולהתבטא. היום אנחנו מייצרים סנקציות על חריגות – לעצמנו. בהיעדר שייכות טבעית ראשונית, נתחיל לחפש אחר נאמנויות ושייכויות חליפיות.
תחליפי נאמנות ושייכות הם מגוונים ורבים. תחליפי השייכות, לא באמת מזינים ולא באמת נותנים מקום בטוח להתפתחות. הם רק מרגיעים את החרדה לרגע. בהיותם תחליף, מתישהו בחיים, הם הופכים לא יעילים או שהמינון שלהם חייב לעלות. או שמתחיל החיפוש אחר תחליף אחר. החיפוש אחר תחליף אחר, טוב יותר, מזין יותר או בריא יותר- מתיש!!!
החיפוש הזה לא משאיר הרבה מקום וכוח לדברים אחרים. מתחיל מעגל: התמכרות-גמילה-חיפוש והתניות פנימיות כמו: כשאשיג שליטה, אוכל לחיות. כשבינתיים החיים שלך ממשיכים ללא השתתפותך. התחליף הוא אשליה של עוגן ושייכות. הוא לעולם לא ישחרר אותך מהתלות בו כמו שקורה בהורות בריאה שמעודדת צמיחה ועצמאות. והוא תמיד שם, נוכח, קיים וזמין.
התלות בתחליף מורידה את הביטחון שהולך וקטן, כי הביטוי, המימוש, ההתפתחות ובניית חיים משמעותיים נדחקים הצידה. ואז האמונה בעצמך ותחושת המסוגלות לשינוי פוחתת. אולי שכחת או לא ידעת שבעצם גם אתה קיים וגם את קיימת בפנים. ואז, חריגה משייכות חליפית – נתפסת כמסוכנת. בלעדי התחליף – תחזור תחושת התלישות. התחליף דורש ממך נאמנות טוטלית. והמסר הפנימי שעולה: חייבים לעצור את החריגה הזאת!!!
חריגה כזאת יכולה להיות החיים עצמם. חיים מלאים, מספקים, מחוברים ללב ולרצונות המהותיים שלך! הנשמה שלך היא ענקית ומספיקה כדי לקיים את החיים הרצויים לך. אפשר לשחרר תפקידים זרים, ישנים ולא מותאמים. אפשר לשחרר תחליפים. להזכיר לעצמך: יש לך שייכות מלידה אל עצמך ואל העולם בדיוק כפי שהנך. זוהי זכותך המולדת להיות מי שנולדת להיות! לחיות כפי שהנשמה שלך רוצה לחיות! ולמצוא דרך להתארגן מחדש בצורה שתשרת את חייך היטב!
כדי לחיות חיים מיטיבים, יש להיפרד, בתהליך אבל בריא, מחוסר השייכות הראשונית שלא התממשה באופן מיטיב או שלם. לייצר קרקע פנימית חדשה שמהווה מרחב בטוח לחיים, להתפתחות ולהזנה. שמאפשרת לך להכיר את עצמך במהותך, בלי תפקיד כזה או אחר. מאפשרת לגדל בתוכך קבלה עצמית, אהבה עצמית וסמכות פנימית לפעול ולבטא את עצמך בשיחרור מתלות בתגובות חיצוניות. ולהנות מעצם קיומך המלא.
מוקדש באהבה, לכל המחפשים והמחפשות.
מיכל שוטוב, מטפלת מוסמכת בפסיכותרפיה גופנית בגישת ביוסינתזה. מטפלת בקערות טיבטיות ופרחי באך. זמרת יוצרת ובעלת תואר ראשון במגמת הלחנה וניצוח מקהלות. יוצרת קורסים להרחבת התודעה ועוסקת בריפוי אנרגטי.
חוקרת מזה שנים דרכי ריפוי מטראומות בחיי היומיום ובפרט טראומות ילדות ותוצאותיה ומטפלת מעל 12 שנה. ההתמחות שלי עוסקת בריפוי מערכות יחסים רעילות עם עצמך, עם אחרים או עם אוכל, כסף, זמן וגבולות.
אני מאמינה שככל שיותר ויותר בני ובנות אדם יצאו מתוך מערכות יחסים רעילות בחייהם, או ירפאו אותן אם מתאפשר שיתוף פעולה, כך גם במאקרו – נמצא את הדרך היצירתית והיעילה ביותר, לצאת ממערכת היחסים הרעילה שיש לנו עם שליטי-פושעי העולם.
…
- התמונה הראשית של דניאל רש מאתר פקסלס
תגובה אחת
מהמם ומעורר מחשבה.
תודה רבה.