חיסונים ותופעות לוואי – האם יש קשר?
דיון בנושא תופעות הלוואי, או נזקי החיסונים, גורר לרוב התנגדויות ואף תגובות קשות. אני מקווה שאלו יתרככו או אף ייעלמו לאחר לימוד הנושא על כל היבטיו, ולשם כך כתבתי את המאמר הבא. בניגוד לעבר, כיום כבר ישנם לא מעט אנשים, ובהם גם רופאים, אשר מעלים שאלות נוקבות לגבי האפשרות שהחיסונים גורמים לתופעות לוואי ולנזקים. על חוסר היעילות של החיסונים כבר עמדתי בעבר, כמו גם על חוסר התכליתיות של רובם ככולם. לאחר מכן בחנתי את סוגית בטיחות החיסונים ומצאתי שסוגיה זו אינה נבדקת כראוי ובעצם אינה ידועה.
מטרתו של מאמר זה היא לעורר את תשומת הלב למאמרים ולמחקרים הרבים (רבים מספור, הייתי אומר) הקיימים אשר מצביעים על האפשרות כי החיסונים עלולים לגרום לנזקים. אני מקווה שהשאלות שיעלו בעקבות המאמר יגרמו לכך שפחות ילדים יינזקו מתופעות הלוואי של החיסונים. במאמר אבחן חלק מחיסוני השגרה הניתנים לתינוקות בארץ ובעולם, ואציג מחקרים מרחבי העולם המצביעים על תופעות לוואי ונזקים שאירעו או פרצו לאחר מתן כל אחד מהם.
החיסון נגד הפטיטיס (צהבת) B
במאמר על (היעדר) חסינות העדר עמדתי על כך שאין כל הצדקה להכניס את החיסון כנגד הפטיטיס (צהבת) B בין חיסוני השגרה. עתה נראה שחיסון מיליוני ילדים בחיסון לצהבת B מיד לאחר לידתם הוא לא רק מיותר, אלא גם יכול להיות מתואר כטיפשות מסוכנת. כל מנת חיסון נגד הפטיטיס B מכילה 250-500 מק"ג אלומיניום. לאלומיניום נתתי את הכבוד המגיע לו והקדשתי לו ולנזקיו חלק נרחב במאמר העוסק בתכולת תרכיבי החיסון.
במרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) קיים תיעוד רב של מקרי מוות של תינוקות אשר חוסנו כנגד הפטיטיס B. המינון בו תינוקות אלו חוסנו היה כ-50% מהמינון הניתן למבוגר. כאמור, בחיסון זה נמצא אלומיניום, חומר האסור להזרקה. כמו כן חיסון זה מכיל פורמלדהיד – חומר המשמש לשימור גופות והוכח כמסרטן, וכן גם כספית.
בשנת 2000 החליטה ממשלת צרפת להשהות את מתן החיסון נגד הפטיטיס B לילדים בגיל בית הספר, עקב מחקרים שנערכו בבריטניה ובצרפת, אשר הראו כי הסיכון לתגובה אוטואימונית עולה במהלך החודשים הראשונים שלאחר קבלת החיסון.[1] (במחלות אוטואימוניות תאי מערכת החיסון תוקפים תאים, רקמות ואיברים בריאים בגוף). בניו-זילנד הופסק בכלל החיסון, וביפן העלתה הממשלה את גיל החיסון כנגד הפטיטיס B לשנתיים. שינוי זה העלה את יפן מהמקום השבע-עשרה בסטטיסטיקת תמותת תינוקות בעולם למקום הראשון והנכסף (כלומר המדינה בה תמותת הילדים היא הנמוכה בעולם).[2]
ובישראל… אוי בישראל…. בישראל מתחסן התינוק כנגד הפטיטיס B שלוש פעמים בשנת החיים הראשונה: שעות אחדות לאחר הלידה (כולל פגים), בגיל חודש ובגיל חצי שנה, כי בישראל משרד הבריאות בחר להתעלם מהמלצות ארגון רופאי הילדים בארצות הברית, שהמליץ לעצור את מתן חיסון ההפטיטיס B, והחליט להמשיך, בהתאם להמלצת ארגון הבריאות העולמי, במתן החיסון.[3]
במחקרים רבים (רבים מדי…) נמצא שהחיסון נגד הפטיטיס (צהבת) B מעלה משמעותית את הסיכון להתפתחות מחלות אוטואימוניות, כמו טרשת נפוצה, זאבת, דלקת פרקים, תסמונת שונפלד, תסמונת רייטר, דלקת הענבייה, מיאסטניה, ארגמנת תרומבוציטופנית חיסונית, אריתמה נודוזום, תסמונת אוונס, ועוד מחלות רבות אחרות כסוכרת נעורים, מחלות כבד, עיכוב התפתחותי, תסמונת עייפות כרונית – "פיברומיאלגיה" או דאבת בעברית, ועוד.[4]
לטענת רוברט קנדי ג’וניור, שפרסם מאמרים עם השוואות בין ילדים מחוסנים ללא מחוסנים (נושא אליו אתייחס בעתיד), ב-1999 נעשה מחקר ב-CDC ובו מצאו קשר דרמטי בין החיסון להפטיטיס B לבין בעיות נוירולוגיות שונות, כולל אוטיזם, לעומת הילדים שלא חוסנו. לדברי קנדי ה-CDC העביר את הממצאים ל-4 יצרניות חיסונים, אך הסתיר אותם מהציבור הרחב.
אלה הממצאים מהמחקר הנ”ל מ-1999 לגבי חיסון נגד הפטיטיס B:
אוטיזם: מהמחוסנים לקו באוטיזם פי 7.6 ילדים לעומת הלא מחוסנים.
הפרעות שינה: מהמחוסנים לקו בהפרעות שינה פי 5 ילדים לעומת הלא מחוסנים.
הפרעות דיבור: מהמחוסנים לקו בהפרעות דיבור פי 2.1 ילדים לעומת הלא מחוסנים.
הפרעות קשב וריכוז: מהמחוסנים לקו בהפרעות קשב וריכוז פי 1.8 ילדים לעומת הלא מחוסנים.[5]
במחקר נוסף נמצא שמספר הבנים שחוסנו נגד הפטיטיס B שהיו זקוקים לחינוך מיוחד היה פי 8.63 לעומת הלא מחוסנים (מחקר שפורסם באוקטובר 2008). תסמונת חדשה, הנקראת macrophagic myofasciitis, נגרמת בגלל אדג’ובנט האלומיניום בחיסונים. הדבר נזכר אפילו במאמר באתר ארגון הבריאות העולמי. במחקר נמצא כי התסמונת קשורה במיוחד עם חיסון הצהבת מסוג B וחיסון הטטנוס.[6] קורבנות של תסמונת זו סובלים מכאבים חזקים בשרירים ובמפרקים וחולשה חמורה.
החיסון נגד הפטיטיס A (צהבת)
ב-VAERS Vaccine Adverse Event Reporting System) – מערכת דיווח הקיימת בארצות הברית על אירועי חיסון) רשומים, נכון לשעת הכנת המאמר (הנתונים מתעדכנים מדי יום והקורא המעוניין מוזמן לעיין בהם בעצמו בשעת קריאת המאמר בעזרת הקישור המצורף בהערת שוליים מס' 7) 172 מקרי מוות אחרי החיסון הפטיטיס A, וכמו כן 1019 מקרי נכות לצמיתות, מעל 3670 אישפוזים ויותר מ-9390 תופעות לוואי חמורות. לפני תחילת ההתחסנות כמעט ולא נרשמו בקרב ילדים מקרי מוות כתוצאה מהמחלה הפטיטיס A.[7] ב-VAERS נרשמים רק 1%-10% מכל תופעות הלוואי המתרחשות בפועל.
ידוע שהמחלה הפטיטיס (צהבת) A אינה מסוכנת לילדים, אבל אצל מבוגרים היא עלולה להתפתח למחלה קשה. כלומר חיסון הפעוטות, הניתן פעמיים, בגיל שנה ובגיל שנה וחצי, משרת בעיקר את האוכלוסייה הבוגרת. מי אמר "להגן על סבא וסבתא" ולא קיבל? דרך אגב, ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם שהוסיפה בשנת 1999 את החיסון נגד הפטיטיס A ללוח החיסונים הלאומי (כמה מפתיע…). [8] החיסון נגד הפטיטיס A כלול בלוח החיסונים הלאומי רק בשתי מדינות אירופאיות – יוון ואוסטריה, ורק ביוון הוא ממומן על ידי המדינה.[9]
חיסון נגד חיידק הפנמאוקוק
החיסון המיועד להגן כנגד מספר זנים של חיידק הפנמאוקוק, אשר מיוחסת לו היכולת לגרום לדלקת ריאות, הוא חיסון הפרבנאר. החיסון נכלל בשגרת חיסוני התינוקות בישראל מינואר 2009.[10] החיסון ניתן בתחנות טיפת חלב במשך 3 פעמים לאורך השנה הראשונה של התינוק.[11] עיון בעלון היצרן של החיסון מגלה שבניסויים לבדיקת בטיחותו דווחו תופעות לוואי חמורות ב-1 מכל 12 (!) תינוקות.[12] השכיחות שבהן (אך לא היחידות) היו דלקת הסימפונות (ברונכיטיס), דלקת המעי (גסטרואנטריטיס) ודלקת ריאות.[13] (סליחה, אני רק שאלה: האם החיסון אינו אמור להיות נגד החיידק אשר מיוחסת לו היכולת לגרום לדלקת ריאות???).
כמה תינוקות בניסוי היו לוקים בתופעות הללו (כולל בדלקת ריאות, שכזכור, החיסון מיועד להגן מפניה) אילו לא היו מחוסנים בחיסון הזה? אין לדעת, כי בניסוי לא כללו קבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו.[14] אבל זה כנראה בסדר, כי בעלון לצרכן כתוב בפירוש ש"כמו בכל חיסון, ייתכן כי פרבנאר לא יספק הגנה לכול המתחסנים".[15]
החיסון נגד שעלת
בשנות השישים והשבעים היקף המחוסנים לשעלת בבריטניה ירד מ-78% ל-49%. באותה התקופה התמותה כתוצאה משעלת ירדה פי 3.[16] ירדה, לא עלתה… בשנים האחרונות התחלואה בשעלת גדלה יותר ויותר, אבל לא בגלל מתנגדי החיסונים אלא להיפך. בגלל שמחסנים יותר. מחסנים את ההורים ואת האחים, את הנשים ההריוניות, את הסבים והסבתות, הדודים והדודות ומוסיפים מנות חיסון נוספות לילדים. ככל שכמות מנות החיסון גדלה כך המערכת החיסונית נחלשת, והגוף הופך לחסין פחות ופחות מפני המחלה.
במחקר מ-2009 נמצא שהמחוסנים לשעלת החלו לחלות בזן שעלת חדש, בעל רעלן חזק יותר. הזן הזה לא היה קיים לפני החיסון, והוא מוביל לכמות גדולה יותר של אישפוזים ומקרי מוות.[17] מחברי מאמר שפורסם ב-2015 ניתחו את העלייה בתחלואה בשעלת בארצות הברית ובבריטניה ומצאו כי ההידבקות מהמחוסנים זה ההסבר ההגיוני ביותר לעליה בתחלואה.[18]
חיסון נגד אדמת
בשנים 1966-1968, לפני שהחלו לחסן נגד אדמת, נרשמו בארצות הברית 10-14 מקרים של תסמונת אדמת מולדת מידי שנה. בשנים 1969-1970, עם תחילת החיסונים, התחלואה עלתה ל-62-67 מקרים בשנה.[19] ב-1979 החלו לחסן נגד אדמת בזן חדש. תוך 3 שנים הופיעה בספרות הרפואית מחלה חדשה – תסמונת עייפות כרונית. תחילה סברו כי הגורם למחלה הוא מה שזוהה על ידי המדע כנגיף אפשטיין-בר (לפי תיאוריית הנגיפים – תיאוריה שטרם הוּכחה עד היום). רוב הסובלים מתסמונת עייפות כרונית הן נשים בוגרות שהחלו לגלות את התסמינים אחרי חיסון אדמת.[20]
דו"ח הוועדה המיוחדת של מכון הבריאות האמריקאי (IOM), שעבדה במשך 20 חודשים, הגיעה למסקנה שהזן החדש של אדמת – RA27/3 גורם לדלקת מפרקים כרונית בנשים. דו"ח נוסף שקושר את החיסון נגד אדמת לדלקת מפרקים חריפה.[21] ניתוח נתוני VAERS – מערכת דיווח על אירועי חיסון בארצות הברית משנת 2002, הראה שחיסון נגד אדמת מקושר להגדלת הסיכון לדלקת מפרקים כרונית פי 32 עד פי 59.[22] מחקר מ-2007 הצביע על כך שחיסון נגד אדמת מקושר לעליה של פי 12 בסיכון לדלקת מפרקים פסוריאטית.[23]
חיסון נשים הרות נגד שפעת
מחקר שנערך בשנים 2010-2012 ופורסם ב-2017 מצא שחיסון נשים נגד שפעת בעת שהיו בהריון העלה פי 2 את הסיכון להפלה ספונטנית ב-28 הימים הבאים.[24] ניתוח נתוני VAERS בעונת 2009/10, בה חיסנו בשני חיסוני שפעת (עונתי רגיל ונגד שפעת החזירים), העלה שהסיכון להפלה היה גבוה פי 11 מאשר בעונת 2008/9 וגבוה פי 6 מאשר בעונת 2010/11. צריך לזכור שרק חלק קטן של תופעות הלוואי מדווח ל-VAERS. הוכחת בטיחות חיסון נגד שפעת עבור נשים בהריון מתבססת, לפי האמור במאמר שפורסם ב-2013, בדרך כלל על שני מחקרים. באחד מהם השתתפו 56 נשים ובשני – 180 נשים. במחקר בטיחות נוסף השתתפו 2,291 נשים, אבל משום מה מקרי הפלה הוצאו מתוצאות ניתוח הנתונים שלו.[25]
חיסון נגד פוליו
דלקת בחוט השדרה היא מחלה נדירה (שהקדשתי לה ולחיסון שלה מאמר שלם) שבה תהליכים אימונולוגיים גורמים לנזק במערכת העצבים של עמוד השדרה. במחקר שהתפרסם ב-2009 ניתחו המחברים את הספרות הרפואית ומצאו 43 מקרים של דלקות בחוט השדרה שהיו קשורים לחיסונים שונים. ברוב המקרים המחלה החלה בטווח של מספר ימים עד שלושה חודשים לאחר החיסון. בחלק מהמקרים הדלקת התרחשה לאחר חיסון פוליו, ב-1993 קבע ה-IOM – מכון הבריאות האמריקאי, כי קיים קשר סיבתי בין חיסון פוליו לבין התחלואה בדלקת בחוט שדרה. (סליחה לקטנוניות, אך האם חיסון הפוליו לא אמור להיות כנגד דלקת חוט השדרה?).
במחקר אחר אצל 30% מהילדים התסמינים של דלקת בחוט השדרה התגלו תוך חודש לאחר החיסון.[26] מחקר שפורסם ב-2008 הראה שמספר מקרי סוכרת סוג-1 אצל ילדים שקיבלו חיסון נגד פוליו היה 20.86 על כל 100,000 מתחסנים, לעומת 8.27 מקרים על כל 100,000 ילדים שלא חוסנו נגד פוליו.
מהאתר Children´s health defence
חיסון DTP – דיפתריה, שעלת וטטנוס
ד"ר רוברט קוץ' מאוניברסיטת ביילור, שביוסטון, טקסס, בארצות הברית, העיד בפני הוועדה המייעצת לנושא החיסונים של שירותי הבריאות של ארצות הברית בינואר 1982, שבבדיקה של החיסון המשולש DTP התברר שרק 7% מתוך אלו אשר קיבלו את החיסון לא פיתחו תגובות קשות.[27] זו לא טעות – רק 7% מתוך אלו אשר קיבלו את חיסון DTP לא פיתחו תגובות קשות.
דו"ח מ-1994 של המכון לרפואה האמריקאי (the Institute of Medicine) – האקדמיה הלאומית לרפואה, המספק ייעוץ לאומי ובינלאומי בנושאים הקשורים לבריאות, רפואה, מדיניות בריאות ומדע ביו-רפואי בקרב מנהיגים וקובעי מדיניות, מדווח בין היתר כי נמצא קשר סיבתי בין החיסון טטנוס-דיפטריה-שעלת לבין תסמונת גיליאן-ברה (מחלה אוטואימונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת חלקים של מערכת העצבים), וכן להלם אנפילקטי ודלקת עצב הכתף.[28]
מאמר שהתפרסם ב-1997 ב- An official website of the United States government סוקר 1,265 ילדים שנולדו ב-1977, שחלקם לא היו מחוסנים ב- DPT – החיסון המשולב נגד דיפתריה, שעלת וטטנוס. מבין המחוסנים 23% סבלו מאסתמה, 22% נוספים היו ביעוץ רפואי בחשד לאסתמה, ו-30% סבלו מאלרגיה. מבין הלא-מחוסנים לא היה אפילו מקרה אחד של אסתמה, לא מקרה אחד של חשד לאסתמה ולא מקרה אחד של אלרגיה.[29]
מחקר שפורסם בשנת 2000 העלה ש-56% מבין המחוסנים בחיסון DTP סבלו מאסתמה, נזלת כרונית או דרמטיטיס, בשעה שבין הלא-מחוסנים רק 9% סבלו מהמחלות הללו.[30] מחקר נוסף משנת 2000 הציג נתונים לפיהם מחוסנים נגד דיפתריה, שעלת וטטנוס חלו באסתמה בשכיחות גבוהה פי 2 מהלא-מחוסנים. החוקרים סיכמו כי ניתן למנוע מחצית ממקרי האסטמה בארה"ב (2.9 מיליון באותה שנה), אם הילדים לא יחוסנו בחיסון נגד דיפתריה-שעלת-טטנוס.[31]
מחקר אחר שפורסם בשנת 2000 מצא שמי שחוסן בחיסון DTP סבל מאסתמה בשכיחות הגבוהה פי 2 מהלא-מחוסנים, מאלרגיה ב-63% יותר ומסינוסיטיס ב-81% יותר מהלא-מחוסנים.[32] עוד מחקר שפורסם בשנת 2000 הראה שאחוז הילדים שחוסנו נגד DTP או רק נגד טטנוס, שסבלו מאלרגיות היה פי 1.63 מילדים שלא חוסנו. בשנת 2017 התפרסם מחקר על חיסון ילדים באפריקה בחיסון משולב נגד דיפתריה, שעלת וטטנוס בשילוב חיסון אורלי נגד פוליו – DTP OPV +. הממצאים הראו שרמת התמותה של התינוקות בני 5-3 חודשים שחוסנו הייתה בערך פי 5 גבוהה מזו של התינוקות בני גילם שלא חוסנו.[33] תחשבו על זה – תמותה פי חמישה!!! איזה אסון!!!
MMR – החיסון המשולש למחלות חצבת, חזרת, ואדמת
במאמר פורץ דרך שהופיע בעיתון לאנסט בשנת 1988 דווח על הקשר בין חיסון ה-MMR לבין תפקוד מעיים לא נורמאלי.[34] כתב העת לאנסט (באנגלית: The Lancet) הוא כתב עת רפואי, מהידועים והוותיקים בעולם. המאמרים המפורסמים בלאנסט עוברים תהליך של ביקורת עמיתים לפני הפרסום והוא נחשב כמדורג שני לפי ה-Journal Citation Reports מקרב כתבי העת הרפואיים.
מחקר שנערך בפינלנד מצא שכמות המקרים החמורים של דלקת המוח גדלה אחרי תחילת שימוש בחיסון ה-MMR.[35] גם המחקר הזה הופיע בעיתון לאנסט ב-1989 (בשנים שבהן עוד היה כנראה אפשר לחקור ולפרסם מחקרים מעין אלו בעיתון הזה…). מחקר מ-1993 מצא שב-24% מהתינוקות שחוסנו ב-MMR נצפתה לימפדנופתיה (הגדלת בלוטות הלימפה).[36]
מאוקטובר 1991 עד אפריל 1993 נערך ביפן מחקר על תופעות לוואי של 4 סוגי חיסוני MMR. השתתפו בו 38 אלף ילדים. המחקר מצא עליה בשכיחות של דלקת אספטית של קרום המוח. בעקבות המחקר הזה משרד הבריאות היפני אסר על שימוש בחיסוני MMR, והאיסור תקף עד עצם היום הזה (המחקר פורסם ב-1996).[37] מחקר מ-1994 מצא שהסיכון של לוקמיה לימפובלסטית חריפה היה גבוה ב-70% בילדים שקיבלו את החיסון MMR.[38]
מחלת קרוהן: מחקר שפורסם ב-1995 מראה שמספר מקרי מחלת קרוהן אצל ילדים שקיבלו את חיסון ה MMR היה גבוה פי 3 לעומת מספר המקרים אצל הלא-מחוסנים. אותו מחקר מראה שמספר מקרי קוליטיס כיבית אצל ילדים שקיבלו את החיסון MMR היה גבוה פי 2.53 לעומת מספר המקרים אצל הלא מחוסנים.[39]
מחקר מ-1998 על 48 ילדים הלוקים באנצפלופתיה, מצא שקיים כנראה קשר סיבתי בין חיסון ה MMR לבין אנצפלופתיה.[40] אנצפלופתיה הינה פגיעה במוח הנגרמת כאשר הכבד לא מפרק כראוי רעלים המצטברים בגוף. מחקר מ-2011 מצא שהסיכון לפניה למיון היה גבוה ב-33% בין היום ה-4 ליום ה-12 לאחר חיסון MMR.[41] מחקר מ-2012 מצא שחיסון MMR מעלה את הסיכון לדלקת קרום מוח אספטית פי 14 עד פי 22, סיכון לפרכוסי חום פי 4 עד פי 5.7, וסיכון לארגמנת תרומבוציטופנית פי 2.4 עד פי 6.3 (ארגמנת תרומבוציטופנית חיסונית היא מחלה אוטואימונית שבה חוסר בטסיות דם גורם לדימומים תת-עוריים). המחברים מסיקים שמחקרים קליניים ופוסט-קליניים של החיסון לא היו מספקים. הם ממליצים לשפר את המתכונת ואת הדיווח של המחקרים, וכן לתת הגדרות אחידות לתופעות הלוואי.[42] (ואני אומר: הלוואי…).
מחקר אחר מ-2012 שנערך בבריטניה גילה שהסיכון להתפרצות מחלות נוירולוגיות חמורות תוך 6 עד 11 ימים אחרי החיסון MMR עולה פי 5.7.[43] מחקר נוסף מ-2012 מצא שהסיכון לטרומבוציטופניה לאחר חיסון MMR עולה פי 5.5.[44] טרומבוציטופניה היא בעיה רפואית אשר במסגרתה כמות הטסיות בדם נמוכה מהנורמה. חשיבותן של טסיות הדם, הטרומבוציטים, היא רבה, בהיותן אחראיות על תהליך קרישת הדם בגוף. מחקר מ-2014 מצא שהסיכון לפניה למיון לאחר חיסון ב-MMR היה גבוה אצל בנות מזה של בנים. ייתכן והסיבה לכך היא שמשקל הבנות נמוך יותר.[45]
מאז שנת 2000 ועד מחצית שנת 2018 נרשמו בבסיס הנתונים VAERS מעל 180 מקרי מוות ומעל 850 מקרי נכות קבועה בעקבות חיסוני MMR ו-MMRV. אם ניקח בחשבון שב-VAERS נרשמות 1-10% מכלל תופעות הלוואי, יוצא שבמקום 10 מקרי תסמונת אדמת מולדת (שהחיסון אמור כביכול לחסן נגדה), שאינה מסוכנת, ובטח שאינה גורמת לתמותה, אנו מקבלים מאות מקרי מוות ואלפי מקרי נכות לצמיתות מדי שנה.[46] באותה התקופה נפטרו (לפי הדיווח של מוסדות הבריאות) מחצבת 3 אנשים. (אישה מדוכאת חיסון בעקבות כימותרפיה, ילד מדוכא חיסון וגבר בן 75).[47]
במדינת ישראל רשומים חיסון משולש – חצבת-חזרת-אדמת, וחיסון מרובע – חצבת-חזרת-אדמת-אבעבועות רוח. הם ניתנים בגיל שנה ובכיתה א'. (החיסון נגד חצבת-חזרת-אדמת ניתן במקרים בהם אין צורך לחסן גם נגד אבעבועות רוח, או במקרים שבהם יש מחסור בתרכיב המשולב חצבת-חזרת-אדמת-אבעבועות רוח).
שניהם מיוצרים על ידי חברת GSK (גלקסו סמית' קליין), שבשנת 2012 הואשמה כנושאת באחריות פלילית ואזרחית, עקב קידום בלתי חוקי של תרופות מרשם ואי-דיווח נתוני בטיחות למנהל המזון והתרופות האמריקאי, ובמסגרת הסדר טיעון עם מחלקת המשפטים של ארצות הברית שילמה קנס בסך 3 מיליארד דולר, הסכום הגבוה ביותר אותו שילמה חברת תרופות עד אז במסגרת הסדר באשמת הונאה. עיתון הניו יורק טיימס טען, שחברת GSK הסתירה נתונים על הסכנות הטמונות בשימוש בתרופה במשך כ-11 שנים.[48]
לגבי החיסון הניתן בארץ – עלון היצרן של החיסון המרובע מקמץ בפרטים לגבי בדיקות הבטיחות שנערכו. מצד שני הוא מפרט על תופעות הלוואי שדווחו בניסויים שנערכו. להלן תופעות הלוואי השכיחות ("common"), שנראו בעד 10% מהנבדקים:[49]
- חום מעל 39.5 מעלות וזיהום ויראלי (viral infection)
- אדמומיות, כאב והתנפחות בעור
- בעיות נשימתיות: דַּלֶּקֶת גָּרוֹן, דלקת הלוע, דַּלֶּקֶת סִמְפוֹנוֹת, בְּרוֹנְכִיטִיס, שיעול, אי-סדירות בנשימה, זִהוּם ואִינְפֶקְצְיָה במערכת הנשימה,
- בעיות בקיבה ובמעיים (gastrointestinal) ושִׁלְשׁוּל,
- דַּלֶּקֶת אָזְנַיִם באוזן התיכונה
ואני תוהה: האם לא נראה שתופעות הלוואי קשות מהמחלות עצמן או לפחות כמותן? הלוא אפילו באתרים הרשמיים כתוב לדוגמה על אדמת ש"בדרך כלל זוהי מחלה קלה, שאינה גורמת לבעיות ארוכות טווח"[50]
לא מזמן קראתי ספר זיכרונות של מישהי שגדלה בתל אביב של לפני קום המדינה, ובספר היא מספרת שכשהיא הייתה ילדה בכל פעם שהיה נודע בשכונה שאחד הילדים חטף אחת ממחלות היַלְדוּת – חצבת, חזרת, אדמת או אבעבועות רוח, כל האימהות היו רצות עם ילדיהן לביתו של הילד החולה ומדרבנות את ילדיהן לשחק עם החולה הקטן, על מנת שילדיהן ידבקו במחלה ויזכו בחיסון טבעי לכל החיים כנגד אותה מחלה "קשה"…
חיסון נגד מה שהמדע זיהה כנגיף הרוטה
(או איזשהו מיקרואורגניזם מחולל מחלות, הגורם לשלשולים)
החיסון הראשון נגד מה שזוהה על ידי המדע כנגיף הרוטה (באנגלית הוא נקרא Rotashield – האם השם נראה לכם דומה לשם משפחה יהודי מוכר?) אושר ב-1998 וכלל 4 זנים. בשנת 1999 בוצע בו ריקול כי נמצא קשר בינו לבין התפשלות מעיים. התפשלות מעיים (intussusception) היא מצב בו חלק מהמעי מתקפל לתוך עצמו. התפשלות מעיים מביאה לחסימת מעיים.[51]
ב-2008 דווח ב-Reuters שה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי הכפוף למחלקת הבריאות של ארצות הברית) מצא בניסוי הקליני הגדול ביותר – 63,000 ילדים – של רוטריקס – החיסון נגד נגיף (או מה שהמדע מכנה "נגיף") הרוטה – שבקבוצת המחוסנים נרשמו פי 2.7 יותר מקרי מוות כתוצאה מדלקת ריאות ביחס לקבוצת ה"פלסבו". אך נכתב גם שה-FDA סבור, כי זה ככל הנראה צירוף מקרים. עוד נכתב שייתכן והחיסון מגדיל את הסיכון לתסמונת קוואסאקי.[52] קוואסאקי זה לא רק אופנועים וקטנועים. זו מחלה דלקתית של כלי הדם. מחלת קוואסאקי הינה הסיבה השכיחה כיום למחלות לב נרכשות בילדים. רשמית גורמיה אינם ידועים.
מאמר שהתפרסם ב-2013 העלה שבאוסטרליה הרוטריקס העלה את הסיכון להתפשלות מעיים בשבוע שלאחר החיסון פי 6.8 והרוטטק (חיסון אחר נגד הרוטה) – פי 9.9. באותו מאמר מדווח כי במקסיקו הרוטריקס העלה את הסיכון להתפשלות מעיים פי 6.5.[53] מאמר שהתפרסם ב-2014 בכתב העת The New England Journal of Medicine מצא שחיסון הרוטטק מקושר לעליית הסיכון להתפשלות מעיים פי 9.[54] כתב העת The New England Journal of Medicine הוא כתב עת רפואי שעובר ביקורת עמיתים. זהו אחד מכתבי העת השפיטים בנושא הרפואה הפופולריים והנקראים ביותר ברחבי תבל. הוא גם כתב העת הוותיק שמתפרסם ברציפות לאורך פרק הזמן הארוך ביותר והוא נחשב כמדורג ראשון לפי ה-Journal Citation Reports מקרב כתבי העת הרפואיים. מאמר אחר שהתפרסם ב-2014 מצביע על כך שרוטריקס מגדיל את הסיכון להתפשלות מעיים בשבוע הראשון אחרי החיסון פי 8.4.[55]
במאמר שהתפרסם ב-2015 נאמר שאחרי תחילת התחסנות נגד הרוטה בצרפת נרשמו 508 תופעות לוואי שונות (מתוכן 201 חמורות) וכן 47 מקרי התפשלות מעיים. שני תינוקות נפטרו כתוצאה מהתפשלות מעיים, ותינוק נוסף נפטר כתוצאה מדלקת מעי נמקית. בחמש השנים שקדמו לתחילת התחסנות נרשם בצרפת רק מקרה מוות אחד כתוצאה מהתפשלות מעיים. מסיבה זו חיסון נגד רוטה-וירוס לא נכלל בתוכנית החיסונים בצרפת ולא ממומן על ידי המדינה. בניסויים הקליניים של החיסונים נגד רוטה-וירוס לא נמצא שהתחסנות מקטינה תמותה כללית, לא במדינות מתפתחות ולא במדינות המפותחות.[56]
במאמר שהתפרסם ב-2017 הופיעה מטא-אנליזה של 11 מחקרים (מטא-אנליזה זה שיטות בסטטיסטיקה שמטרתן להשוות ולצרף תוצאות שהושגו במספר מחקרים), וכך נמצא בהם: המנה הראשונה של החיסון נגד הרוטה מעלה את הסיכון להתפשלות מעיים פי 3.5 עד פי 8.5. כמו כן נכתב במאמר כי כמות מקרי התפשלות מעיים המדווחים במחקרים ככל הנראה מונמכת ב-44%.[57] (כלומר כמות מקרי התפשלות מעיים במציאות היא עוד יותר גבוהה).
חברת Merck דיווחה כי בניסויים הקליניים של רוטטק השכיחות של התקף אפילפטי במחוסנים הייתה גבוהה פי 2 ביחס לקבוצת ה"פלסבו". תסמונת קוואסאקי אובחנה ב-5 מחוסני רוטטק ובילד אחד בקבוצת "פלסבו". בקרב הפגים תופעות שליליות חמורות נרשמו ב-5.5% מחוסנים וב-5.8% מקבוצת "פלסבו". יתכן שה"פלסבו" לא היה באמת פלסבו… חברת GSK מדווחת כי בניסויים הקליניים של רוטריקס, השכיחות של תסמונת קוואסאקי במחוסנים הייתה גבוהה יותר ב-71%.
בעשר שנים בין 2007 ל-2016 נרשמו ב-VAERS – מערכת הדיווח על אירועי חיסון – יותר מ-500 מקרי מוות ו-230 מקרי נכות לאחר חיסון רוטה. לפני החיסון נרשמו כ-20 מקרי מוות בשנה כתוצאה מהרוטה, אך אין שום וודאות שכל מקרי המוות האלה הם אכן כתוצאה מהרוטה. בהינתן העובדה שב-VAERS נרשמים 1% עד 10% מהמקרים במציאות, ההסתברות למוות אחרי החיסון גבוהה פי 25 עד פי 250 מההסתברות למות מהרוטה.[58] ורק להזכיר שאנו מדברים על חיסון נגד שלשולים, שמעטים שמעו על האפשרות להתחסן לכך לפני שפותח החיסון נגד תופעה זו, זאת למרות שכמעט כל הילדים נדבקו בה. שלשולים, כן?…
פול אופיט, מתכנן חיסון הרוטה, ומקדם חיסונים בכלל, המדבר בשבחם של כלל החיסונים, יושב בוועדה המייעצת לחיסונים של ה-FDA. במילים אחרות, אדם אשר מאד מעורב כלכלית-מסחרית בתעשיית התרופות, דואג לוודא כי כל הורה יחסן את ילדיו בחיסון שהוא פיתח…
סיכום
למרות שהחיסונים נמצאים בשימוש רחב כבר לפחות 60 שנה, לא נוצל פרק זמן ארוך זה לפיתוח בסיס להתמודדות עם שאלת הקשר בין החיסונים לבין תופעות הלוואי שלהם. היעדר מחקרים ממשלתיים רשמיים על נושא זה הוא יותר מתמוה. אלפי מחקרים על תחום החיסונים בהקשר להיבטים שונים שלהם נעשים מדי שנה באלפי מעבדות ומכוני מחקר שונים, רובם במימון ציבורי. אך נראה שלממסד הרפואי אין רצון להפנות משאבים למחקר על תופעות הלוואי של החיסונים, ובוודאי שאין לממסד רצון לפרסם את המחקרים שכן נעשו על תופעות הלוואי של החיסונים.
היות שהחיסונים ניתנים לאוכלוסייה כולה, ובעיקר לתינוקות ולפעוטות, ובכל מקרה לבני אדם בריאים, ניתן היה לצפות שמחקרים כאלו ייעשו על ידי הממסד, ואלו שכבר נעשו – יפורסמו על ידי הממסד. אך נראה שבעוד הממסד הרפואי דורש, או לפחות מצפה, מכולם להתחסן, חוסר המחויבות שלו לביצועם או לפרסומם של מחקרים על תופעות הלוואי, הוא במקרה הטוב לא מוסרי.
רבים מהנזקים ומתופעות הלוואי צצים ועולים בטווח הארוך ולאו דווקא בטווח המיידי. למרות זאת, ניתן לומר, על בסיס המחקרים הקיימים, אשר כמה עשרות מהם נסקרו במאמר זה, שהסיכוי לתופעות לוואי מהחיסונים הוא לא אחד למיליון, כמו שבדרך כלל אוהבים לטעון הגורמים הרשמיים…
אֶפִּילוֹג (סוף דבר):
בשנת 2010 זכה הסטודנט רוס לזארוס Ross Lazarus – סטודנט לתואר מחקרי מתקדם, במלגת מחקר מ"הסוכנות לחקר ואיכות שירותי הבריאות" –The Agency for Healthcare Research and Quality's – AHRQ. מטרת פרויקט המחקר שלו הייתה ליצור מערכת מיחשוב שתקל על רופאים לזהות תופעות לוואי של חיסונים ולדווח עליהן, לשם שיפור בטיחות תכניות החיסון הלאומיות.[59] התוכנה החדשה שהוא פיתח עקבה באופן אוטומטי אחר כל מחוסן במשך 30 ימים ממועד החיסון וניתחה אירועים רפואיים רלוונטיים שדווחו עבורו, כגון אשפוז, ביצוע בדיקה במעבדה, קבלת מרשם לתרופה, וכו', שיכולים לרמוז על תופעות לוואי. התוכנה ידעה לשלוח הודעה אוטומטית לרופא המטפל אם וכאשר זוהו נסיבות המצביעות על תופעת לוואי אפשרית לחיסון.[60]
על פניו נראה שהגוף האחראי על בטיחות החיסונים בארצות הברית, ה-CDC – המרכז לבקרת מחלות ומניעתן של מחלקת הבריאות של ארצות הברית, הכוח שמאחורי שיגעון החיסונים הזה, המבטיח להורים, שמתן החיסונים הוא בטוח לחלוטין, היה אמור לקפוץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב, לתמוך בחוקר הצעיר ולסייע לו להביא להשלמת הפרויקט הניסיוני הזה.
אך כשלזארוס וחבריו למחקר השלימו את הפיתוח הראשוני של המערכת, כל ניסיונותיהם לעניין את ה-CDC בתוכנה, כדי לקדם את תהליך בדיקתה, עלו בתוהו. הגורמים הרלוונטיים ב-CDC לא ענו לפניותיו החוזרות ונשנות. לזארוס וחבריו למחקר תיארו בנימוס אקדמי את התעלמות ה-CDC מפניותיהם במילים הבאות: "לא השגנו התקדמות בדיונים בנוגע לבדיקת המערכת המוצעת עקב שינויים מבניים ב-CDC ושינויים בתהליכי קבלת ההחלטות שנגזרו מהשינויים המבניים".[61]
ה-CDC עצמו לא טרח לשתף את לזארוס וחבריו בשיקולים שהביאו את אנשיו לנתק מגע עימם, מה שמעלה את התהייה שמא תרמה לכך העובדה שהנתונים הראשוניים שאספה המערכת הניסיוניות הצביעו על שיעור תופעות לוואי גבוה מאד – 35,570 possible reactions (תגובות אפשריות) מתוך 376,452 אִינְדִּיבִידוּאָלים שקיבלו חיסונים (כלומר כמעט עשרה אחוזים!).[62]
למותר לציין שלוּ היו אלו רק "שינויים מבניים" שמנעו את בדיקת התוכנה החדשה והכנסתה לשימוש, היה יכול ה-CDC לחדש את קשריו עם החוקרים הצעירים בשנים שחלפו מאז, לאחר שנסתיימו ה"שינויים המבניים" ב-CDC וה"שינויים בתהליכי קבלת ההחלטות שנגזרו מהם"… אך הדבר, כמובן, לא קרה.
לסיום:
הסתכלו סביב, כמה בריאים אנחנו? אם מערכת הבריאות כל כך טובה, האם אנחנו לא אמורים להיות בריאים יותר? האם לא נראה פחות בתי חולים, פחות תורים במרפאות, פחות עומס על מערכת הבריאות? כיצד הם לא מתרוקנים אם אנחנו מבריאים? התשובה פשוטה – אנחנו חולים יותר, הרבה יותר. ולכן בשנים האחרונות עלה בצורה משמעותית אחוז ההורים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם, או לחסנם חלקית. הסיבה העיקרית לכך היא שהמידע בנוגע לנזקי החיסונים הפך להיות נגיש יותר, וכל הורה שבוחר ללמוד את הנושא יכול לעשות זאת בקלות. אני ממליץ להורים שמעוניינים ללמוד עוד על הנושא לצפות בסרט בו רופאים מדברים על החיסונים.
כותב המאמר עופר בהרל, נשוי + 2, מתגורר בקיבוץ מחניים בגליל העליון, בעל תואר דוקטור מהחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה.
…
- התמונה הראשית היא של קונגרדיזיין מפיקסביי
[1] חיים רוזנטל וגילי צומברג-ביתן, חיסונים – כל מה שרצית לדעת ולא העזו לספר לך, הוצאת אור-עם, 2001, עמ' 48-45.
[2] חיים רוזנטל וגילי צומברג-ביתן, חיסונים – כל מה שרצית לדעת ולא העזו לספר לך, הוצאת אור-עם, 2001, עמ' 94.
[3] חיים רוזנטל וגילי צומברג-ביתן, חיסונים – כל מה שרצית לדעת ולא העזו לספר לך, הוצאת אור-עם, 2001, עמ' 95.
[4] https://n.neurology.org/content/72/10/873
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4266455/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/16206512/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11164115/
https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/02772240701806501
https://benthamopen.com/contents/pdf/TOPEDJ/TOPEDJ-2-1.pdf
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25427994/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22235045/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9115571/
[5] https://childrenshealthdefense.org/wp-content/uploads/06-25-19-Vaxxed-vs-Unvaxxed-Slides.pdf
[6] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11522584/
[7] https://www.medalerts.org/vaersdb/findfield.php?TABLE=ON&GROUP1=CAT&VAX%5b%5d=HEPA&VAX%5b%5d=HEPAB&VAX%5b%5d=HEPATYP&VAXTYPES%5b%5d=Hepatitis%20A&SERIOUS=ON
[8] http://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/40c28d55-f7f7-e411-80c8-00155d010977/2_40c28d55-f7f7-e411-80c8-00155d010977_11_7600.pdf
https://drive.google.com/file/d/1jWjwQsaeXHiqagzxr2SZXJq6KuBeu78U/view
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28498301/
[9] https://vaccine-schedule.ecdc.europa.eu/Scheduler/ByDisease?SelectedDiseaseId=16&SelectedCountryIdByDisease=-1
[10] אתר מכבי שירותי בריאות: https://www.maccabi4u.co.il/13504-he/Maccabi.aspx
[11] אתר מדעת – מדע ומידע למען בריאות המשפחה:
https://www.midaat.org.il/combination-page/pcv13/
[12] שם המסמך: PREVNAR-13 Product Sheet
https://drive.google.com/open?id=1_iI7Np-BfDmUwkQzuJWp46rkSBZ-ow5i
עמ' 6.
[13] שם, עמ' 7.
[14] צבים כל הדרך למטה, חיסונים – מדע ומיתוסים, הדפסה שנייה, 2019, עמ' 38.
[15] עלון לצרכן לפי תקנות הרוקחים (תכשירים) התשמ"ו – 1986, עמ' 2 – https://www.pharmaline.co.il/wp-content/uploads/2021/05/Prevenar_13_P.pdf
[16] https://academic.oup.com/aje/article-abstract/119/1/135/56509?login=false
[17] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2815961/
[18] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4482312/
[19] https://www.cdc.gov/mmwr/PDF/wk/mm4453.pdf
[20] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/3211019/
[21] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/1520764/
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK234367/
[22] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/12508767/
[23] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17823200/
[24] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28917295/
[25] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3888271/
[26] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19880568/
[27] חיים רוזנטל וגילי צומברג-ביתן, חיסונים – כל מה שרצית לדעת ולא העזו לספר לך, הוצאת אור-עם, 2001, עמ' 101.
[28] https://jamanetwork.com/journals/jama/article-abstract/373073
[29] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9345669/
[30] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10944825/
[31] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10714532/
[32] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10714532/
[33] https://www.thelancet.com/journals/ebiom/article/PIIS2352-3964(17)30046-4/fulltext
[34] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9500320/
[35] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/2563011/
[36] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1485961/
[37] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8741307/
[38] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8182942/
[39] https://childrenshealthdefense.org/news/government-corruption/fully-vaccinated-vs-unvaccinated-part-2/
[40] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9481001/
[41] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3236196/
[42] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22336803/
[43] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17671057/
[44] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22232308/
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1884189/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21699947/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/20000868/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24763539/
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1718684/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17126957/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21145511/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/5947548/
[45] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24440113/
[46] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21361714/
[47] https://www.medalerts.org/vaersdb/findfield.php?TABLE=ON&GROUP1=CAT&VAX=MMR&VAX=MMRV&VAX_YEAR_LOW=2000
https://www.cdc.gov/vaccines/pubs/pinkbook/downloads/appendices/e/reported-cases.pdf
https://www.usatoday.com/story/news/2015/07/02/measles-death-washington-state/29624385/
https://www.cdc.gov/mmwr/preview/mmwrhtml/mm5331a3.htm
[48] וויקיפדיה – https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%9C%D7%A7%D7%A1%D7%95_%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%AA'_%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F#cite_ref-3
[49] שם המסמך: PRIORIX Product Sheet
https://drive.google.com/open?id=1qiRpbN30yPYjbRwoyNVGBQxzQKsQym6-
עמ' 7-8
[50] אתר Infomed – https://www.infomed.co.il/diseases/rubella/
[51] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11207352/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/18922486/
[52] https://www.fda.gov/media/75718/download
https://www.fda.gov/media/75726/download
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/18301365/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26158590/
[53] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23964090/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22695189/
[54] https://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1303164
[55] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24422678/
[56] https://www.bmj.com/content/350/bmj.h2867/rr-1
[57] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28648544/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23669521/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21675888/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28468712/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26069948/
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3560585/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8578808/
[58] https://www.medalerts.org/vaersdb/findfield.php?TABLE=ON&GROUP1=CAT&VAX=RV&VAX=RV1&VAX=RV5&VAX=RVX&VAXTYPES=Rotavirus&VAX_YEAR_LOW=2007&VAX_YEAR_HIGH=2016
[59] שם המסמך: Electronic Support for Public Health–Vaccine Adverse Event Reporting System, עמ' 2 – https://digital.ahrq.gov/sites/default/files/docs/publication/r18hs017045-lazarus-final-report-2011.pdf
[60] שם, עמ' 3-4.
[61] שם, עמ' 5.
[62] שם, עמ' 6.
