אבישג שאולסקי מספרת קצת על הגברים החטופים שעדיין בעזה
אלכס דנציג
בן 75 מקיבוץ ניר עוז. אלכס הוא בן לניצולי שואה, עלה מפולין בגיל 9 לבדו, הוא היסטוריון שהקים את מפעל משלחות הנוער לפולין, עבד ביד ושם במשך שנים, הוא זכה בפרס שר החינוך על פועלו, זכה באות כבוד מקרן התרבות הפולנית, ב-7.10 הוא נחטף מביתו לעזה ומאז הוא חווה שם שואה שנייה. אלכס גם היה המורה המיתולוגי להיסטוריה בביה"ס "מעלה הבשור". אחיי הגדולים למדו אצלו, במרחק נסיעה מאיתנו יש עדיין 133 חטופים שחווים שואה יום יום, שעה שעה דקה דקה שנייה שנייה.
נילי מרגלית, אחות במקצועה גם היא מניר עוז, הייתה איתו בשבי וטיפלה בו ועזרה לו להעביר את השעות הקשות. נילי שוחררה כבר, תודה לאל, היא סיפרה שהוא מעביר הרצאות בהיסטוריה לשאר החטופים ושמצבו בסדר. משפחתו צוחקת על זה שיש לו כעת "קהל שבוי" והוא יכול להרצות בלי סוף. לאלכס יש ארבעה ילדים, שתים עשרה נכדות ונכד זכר אחד. בנו מספר שהוא נמס מהנכדות שלו ושהן ממש מתגעגעות אליו.
אלכס זקוק לתרופות מצילות חיים, סביר להניח שבשבי הוא לא מקבל את התרופות האלה. ב-1.12 נפסקה הפסקת האש ומאז אין שבב של תקווה לגבי החזרת החטופים, האם זהו לא הדבר החשוב ביותר לקיומה של מדינת ישראל להחזיר את אזרחיה שהופקרו ונחטפו מביתם? איך אתם הולכים לישון בלילה פוליטקאים קטנים כשאלכס דנציג וחבריו עדיין בשבי? איך? אלכס אני מתפללת שתחזור במהרה במצב בריאותי טוב, שתמשיך להתענג מאוכל טוב, מוסיקה וספרים, הרבה ספרים, שתמשיך ללמד ולהרצות ולהעניק מהידע השופע שלך לאנשים שמסביבך.
תמיר נמרודי
בן 19 נחטף מהבסיס שבו הוא שירת כמש"ק חינוך יחד עם רב"ט ניר בייזר ז"ל וסמל רון שרמן ז"ל. שניהם נחטפו כחיילים, נרצחו בשבי החמאס וגופותיהם חולצו והוחזרו לארץ. תמיר היה בין החטופים הראשונים, ב-7:30 הוא היה בכניסה לעזה בגופייה, שורטס, יחף וללא המשקפיים שלו. אביו אומר שבלי המשקפיים הוא לא רואה דבר. יומיים אחרי החטיפה החמאס הוציא הודעה שתמיר נהרג מהפצצות צה"ל. אביו מאמין שהוא בחיים, כל עוד אין גופה או הודעה רשמית מבחינתו הוא בחיים.
הוא מסתובב בכל העולם מדבר עם אנשים רמי מעלה, מספר להם על בנו תמיר, מבקש ומתריע, שלא יפקירו את החיילים שנחטפו. בן 18 הוא ילד ו-בן 19 לא? הוא יודע שתמיר היה הראשון להיכנס לתופת והוא יהיה האחרון שייצא משם. תמיר היה ילד מיוחד מאוד שהתעניין בדברים שבדרך כלל לא מעניינים כל כך ילדים, הוא מאוד אהב מדע והתעניין בזואולוגיה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה וגיאולוגיה. בין החפצים האישיים שלו נמצא פתק בו הוא רשם שלושה דברים שעל פיהם הוא רוצה לחיות- לעזור להרבה אנשים, שיהיה לו מעגל חברים קרובים ולא לפגוע.
תמיר עכשיו אתה צריך את עזרתנו, את תפילתנו, אסור שנשכח אותך שם, אסור להשאיר את החיילים החטופים מאחור. תמיר אני מתפללת בשבילך שתחזור לבית שלך, אל הוריך ואחיותיך, שתזכה באהבת אמת, מישהי שתראה מבעד לפצעים את הנפש היפה והטהורה שלך, שתזכה לחיות את החיים האלה במלואם, גם עם הרבה כאב וקושי אבל גם עם הרבה יופי , אמונה ותקווה.
אוהד יהלומי
בן 49 מניר-עוז. אוהד נחטף יחד עם כל משפחתו לעזה ב-7.10, הוא נחטף על אופנוע, פצוע ומדמם אחרי שנורה על ידי מחבלים כשניסה להגן על ביתו ומשפחתו. גם אישתו בת-שבע נחטפה על אופנוע יחד עם ילדתם בת ה-10 וילדה בת שנה ושמונה חודשים. הן הצליחו לברוח בדרך נס אחרי שהאופנוע שלהם נתקל בטנק, המחבל פחד ועצר.
בת שבע ברחה במשך שעות עם שתי ילדות יחפות בפיג'מה בין השדות. היא צפתה בבנה איתן יהולומי בן 12 מובל על אופנוע אחר לעזה, שלושה אופנועים למשפחה אחת. איתן היה בשבי החמאס 49 ימים, בחלק מהזמן הוא היה לגמרי לבד, ילד בן 12.
אוהד כבר יותר ממאה ימים בשבי. פצוע, מנותק ממשפחתו, לא יודע איפה הם ומה עלה בגורלם, איתן, בנו, הלך אתמול בפעם ראשונה לבית הספר החדש. איתן אומר שהוא דואג לאביו, שהוא זוכר איך הבומים מהפיצוצים הפחידו אותו והוא חושב שזה גם מפחיד את אבא שלו. אוהד עם החיוך הענק נראה לי אדם כריזמטי, כזה שסוחף אחריו בשקט ובחוכמה שלו, נראה שבנו איתן ירש ממנו את התכונות האלה.
אוהד, אני מתפללת שתשוב הביתה לחיק משפחתך, לאישתך בת-שבע הלביאה שבתושייה רבה ונחישות הצליחה לברוח מהתופת עם תינוקת על הידיים וילדה, לבנך איתן שכל המדינה התאהבה בחיוך הביישני שלו. שתוכל לשקם את חייך לאט לאט, למצוא את כוחות הריפוי החזקים שטמונים בך, אמן שכל החטופים ישתחררו לקראת השנה החדשה, שנזכה לראות אותם מתאחדים עם משפחותיהם, אמן אמן אמן.
רום ברסלבסקי
רום מגבעת זאב "חגג" ב-9.12 את יום הולדתו ה-20 בשבי החמאס בעזה. רום עבד כמאבטח במסיבה בנובה, אנשים מהמסיבה סיפרו למשפחתו שהוא נפצע בשתי ידיו ועדיין עזר לפצועים ופינה אותם למעין חמ"ל מאולתר שהם הקימו בשטח. בחורה בשם נעמה הייתה האחרונה שדיברה איתו, היא סיפרה שהוא הגיע אליה עם חיוך ענק ואמר לה שהוא פה על מנת לעזור לה ולתמוך בה, בכוחותיה האחרונים הוא עזר לה להתפנות לאותו חמ"ל מאולתר.
היא ניצלה, רום כבר 79 ימים נמק בשבי החמאס. חם לכם בלילות? נעים לכם? הם קפואים מקור, פוחדים על חייהם, רועדים מכל הפצצה, חושבים ששכחו אותם. חבריו של רום מספרים על בחור צעיר עם חיוך ענק שתמיד מתנדב לעזור ולתמוך בכולם והכול בצחוק מתגלגל ועם אהבת חיים מדבקת.
רום אני מתפללת עבורך שתצא מסיוט חייך כמה שיותר מהר, שתחזור לחיק משפחתך וחבריך, שתצליח לשקם את חייך, שתמשיך לאהוב את החיים, לצחוק צחוק מתגלגל ומדבק, שהניצוץ בעינייך לא ייכבה לעולם, שתחגוג את יום הולדתך ה-21 מוקף בחברים ובמשפחה במקום נעים ובטוח.
חיים פרי
בן 79 מניר-עוז נמצא בשבי החמאס מעל 100 ימים. אדם בן 79, נשים, ילדים, אמהות, אחיות, סבים, דודים, דודות, אחים, אחיות, ילדים של מישהו, חברים, נמצאים בשבי החמאס כבר שלושה חודשים וחצי, נמקים שם יום יום. סרטון של חיים פרי התקבל מהחמאס לפני זמן מה, יחד עם עמירם קופר ויורם מצגר, גם הם מניר עוז (רק מניר-עוז נחטפו 71 אנשים). בתמונה הקפואה שמפרסמים מהסרטון (את הסרטון עצמו לא ראיתי) הם נראים רזים, כבויים, שחוקים, עייפים ועצובים, אנשים בני 70+ נושקים ל-80 נמצאים כבר 76 ימים בשבי. בלי תרופות שהם זקוקים להם, בלי שמיכה להתכסות בה, מיטה לישון בה, אוכל שיזין ויחזק אותם, מים, נתונים לחסדיהם של בני-בליעל.
חיים היה איש של שלום שהאמין בדו-קיום וגם פעל למענו. הוא היה חבר בארגון שנקרא "בדרך להחלמה", חבריו היו מסיעים חולים מרצועת עזה לבתי חולים בישראל. חיים גם היה מרצה לקולנוע במכללת ספיר. הוא הקים בשדות ליד ניר עוז גלריה עצמאית לחלוטין שנקראה "הבית הלבן", בה הציגו אמנים מוכרים ואמנים מהסביבה. מסביב לגלריה היה גן פסלים של אמנים שונים כמו מנשה קדישמן, דב הלר וגם חיים עצמו. בגן ישנו גם פסל של עופר קלדרון הנמצא גם הוא בשבי החמאס.
כשראיתי את תמונותו של חיים בפעם הראשונה הוא הזכיר לי דמות קולנועית קלינט איסטוודית- קשוח ומחוספס מבחוץ אבל מבפנים יש עולם שלם עמוק ומלא צבעים. הוא מזכיר לי את אבא שלי ז"ל בניגודיות הזאת בין הרך לקשה, הוא נראה לי אחד כזה שהידיים שלו מחוספסות מרוב עבודת כפיים אבל הליטוף שלו הכי רך ונעים בעולם. חיים הציל את אישתו אסנת ביום שבת הארורה. כשהמחבלים נכנסו לביתם, הוא הסגיר את עצמו בתקווה שלא ישימו לב שיש עוד מישהו בבית.
כעת חיים זקוק לעזרה שלנו, לצעקה שלנו, לקריאה שלנו, לבקשה שלנו לשחרר אותו עכשיו. אני מתפללת חיים, שתחזור לחיק ילדיך, נכדיך ולאישתך שמחכים לך ואוהבים אותך כל כך, אני מתפללת שהאמונה בטוב של האדם תמיד תדלק בנשמתך, שתמשיך ליצור , ליזום, לבנות ולהקים סביבך מציאות טובה יותר, מכבדת יותר, אוהבת יותר, חפה ממניירות ומשקרים, אותנטית ויפה כמוך.
עמירם קופר
בן 85 מניר עוז, החטוף המבוגר ביותר בשבי החמאס (אריה זלמנוביץ ז"ל בן 86 היה מבוגר מעמירם בשנה ונרצח בשבי החמאס. חמאס טוענים שהוא מת כתוצאה מהפצצות צה"ל). עמירם נחטף יחד עם אישתו, נורית קופר ששוחרה. עמירם הוא אב ל-3 ילדים וסב ל-9, בגלל גילו המבוגר הוא זקוק לתרופות מצילות חיים וכל יום בשבי זהו גזר דין מוות עבורו. עמירם הוא ממקימי קיבוץ ניר עוז, הוא עבד בקיבוץ כמנהל כספים ובקרה, אולם בלילות הוא "חטא" בכתיבה ובהלחנה. עמירם הוציא שני ספרי שירה והלחין וכתב עשרות שירים שבוצעו בחגי הקיבוץ ונהפכו לחלק מהפולקלור המקומי.
ספרו "שירים מספר המדבר" נפתח בהקדשה "מוקדש באהבה לרעייתי נורית לילדיי ולנכדיי ולכל בית ניר-עוז". הקיבוץ היה בית, קהילה ומשפחה עבורו. למרות כל הקשיים הוא ואישתו מעולם לא חשבו לעזוב את קיבוץ ניר-עוז.
אני רוצה לשתף כאן שיר של עמירם:
סתיו קרב ובא
א.
סתו קרב ובא
צנת רוחות לילית
יוגב פניו ישא
ותפילתו יגיד
שמעו נא שמי מרום
שקשוק שרשראות
לב לא יחדל מפעם
בתם נזרע שדות.
ב.
נשאל מה יום יצפן
שמים מה יניבו
מטר יוליד קציר
או נבטים יצהיבו
דמעה תניב תשובה
ויבול דגן שדותינו
או יבש וחרבה
יהי מנת חלקנו.
עמירם, אני מתפללת שתשוב הביתה במהרה לשדות החיטה ולנוף חייך. שתחזור בריא ככל האפשר ותמשיך לכתוב ולהלחין שירים רבים, אולי אפילו תוציא עוד ספר שירה. שמעיין היצירה שבך לא ייבש והתשוקה לחיים תמשיך לפעום בך בעוצמה, שתמשיך לאהוב ולהתרגש משקיעה ומזריחה, מאישתך מילדיך, מנכדיך ומחברי קיבוץ ניר- עוז שמחכים לשובך.
יוסף חמיס אלזיאדנה
בן 53 גר באחד הכפרים הלא מוכרים ליד רהט. ב-7.10 יוסף נחטף מהרפת בחולית, שם הוא עובד כבר 17 שנה. הוא נחטף יחד עם שלושת ילדיו שבאו לעבוד איתו, חמזה בילאל ועאיישה. בילאל ועאיישה כבר שוחררו, חמזה בן ה-22 ויוסף עדיין בשבי מעל 100 ימים. ליוסף 18 ילדים משתי נשים ו-20 נכדים, הוא מפרנס את כולם מעבודתו ברפת.
אחיו של יוסף, עלי, מספר עליו שהוא תמיד עוזר לכולם כמו אח, אם יש סכסוך בין משפחות באים אל יוסף שיפתור את הסכסוך. יוסף הוא חולה סכרת והוא זקוק לתרופות. עלי אומר "הם הלכו להתפרנס, לעבוד, לא להילחם, למה לקחו אותם?" למה לקחו ילד בן 10 חודשים? אנשים בני 80 שעדיין נמקים שם, למה?
יוסף, אני מתפללת בשבילך שתחזור בריא ושלם מהשבי, שתחזור אל ילדיך ואל השבט שלך. אתה נראה לי איש חזק עם לב גדול שיכול להתגבר על קשיים רבים. אני מתפללת שהבריאות שלך לא תיפגע באופן בלתי הפיך, שתוכל להמשיך ולחיות חיים טובים עם בריאות איתנה ככל האפשר עד גיל 120, מוקף בילדיך, נכדיך וניניך.
יאיר יעקב
בן 59 שחבריו ומשפחתו קוראים לו יא-יא. נחטף מביתו בניר עוז ב-7.10 יחד עם בת זוגתו מירב טל. גם ילדיו ששהו בבית אימם נחטפו, אור בן ה 17 "חגג" יום הולדת בשבי, ויגיל בן ה 13. הילדים ומירב שוחררו ויאיר עדיין בשבי, כבר מעל 100 יום, שבועות רבים. ניסיתי למצוא על יאיר חומרים באינטרנט, במה הוא עבד, מה היו התחביבים שלו לא מצאתי דבר למעט התמונה הזאת שיגיל פירסם "הלב כמעט מלא, חסר אותך פאפא".
יגיל מחכה לאביו כדי לחגוג את בר המצווה שלו. סליחה יאיר, סליחה שאתה שם, סליחה שאנחנו לא עושים מספיק כדי להחזיר אותך, סליחה שנחטפת ושאתה צריך לעבור את התופת הזאת, סליחה שילדיך נחטפו, סליחה.
יאיר, אני מתפללת שתחזור במהרה, שיהיו לך את הכוחות להאיר את המקומות החשוכים ולטפל בהם, אני מתפללת שתקבל את כל התמיכה והעזרה לה אתה זקוק, אני מתפללת שתחזיק מעמד ותחזור למקום מבטחים, מקום בו אנשים יטפלו בך ויאהבו אותך ושתזכה לחגוג בר מצווה עם בן הזקונים שלך יגיל.
יוסף חיים אוחנה
בן 23 מקרית מלאכי, נחטף מהמסיבה ברעים לעזה ב-7.10. חבריו מספרים שלפני שאבד איתו הקשר הוא עזר לאנשים פצועים, העביר אותם לאמבולנסים ולחובשים. אמו מספרת שהיא גידלה אותו כאם חד הורית, שהוא תמיד עזר לה, תמיד חשב עליה, היא הייתה יכולה להיכנס לבית וזר פרחים היה מחכה לה על השולחן או מתנה על המיטה. יוסף עבד כברמן והחלום שלו היה להיות קואצ'ר ולעזור לאנשים. אמו מספרת שהוא הפיץ כל כך הרבה אור סביבו ומאז שהוא נחטף כל כך הרבה אנשים מספרים לה על איך יוסף עזר להם.
יוסף, אני מתפללת בשבילך שתראה כמו יוסף המקראי את האור שבתוך החושך, שתצמח מתוך הקשיים שהחיים הציבו בפניך. שתוכל לראות כמו יוסף את משמעות הדברים בצורתם הנקייה והטהורה, שתחזור הביתה במהרה בריא ושלם ותמשיך לעזור לאנשים ולהפיץ אור ואהבה והכול עם חיוך כמו שאמא שלך מספרת. אנחנו צריכים אנשים כמוך בקרבנו, אמן שבנר שמיני של חנוכה הניסים יתממשו והחטופים יחזרו הביתה.
אוריון הרננדו ראדז
בן 31, אב לילדה פעוטה, אזרח מקסיקני וצרפתי. אוריון הגיע לארץ כתייר וכבן זוגה של שני לוק ז"ל שנרצחה במסיבה ברעים. מכיוון שאין לו פה משפחה, אף אחד לא מחזיק בשלט עם פניו ושמו ומבקש להחזיר אותו הביתה. אוריון נחטף ב-7.10 מהמסיבה ברעים, הוא מפיק מוזיקלי שעובד בפסטיבלי מוזיקה מסביב לעולם. אביו מספר עליו שהוא בעל יכולת נתינה אדירה, שהוא איש של חופש, אהבה, משפחה הרפתקאות ושלום ושכל מה שהוא רצה זה לרקוד. אוריון נראה לי כאחד שחי את החיים עד תום, איש של אנשים, של מוזיקה, של אהבה ללא גבולות וללא מחסומים.
אוריון, אני מתפללת שתשתחרר מהשבי במהרה. שתמשיך לאהוב את החיים ולסמוך על בני אדם, שתקבל תמיכה מכוחות היקום שימשיכו ללוות אותך בדרכך, שהמוסיקה שאתה כל כך אוהב תעזור לך להשתקם ולהמשיך בחייך כאדם חופשי ואוהב, שתתאחד עם ביתך שאתה כל כך אוהב ועם משפחתך וחבריך שמחכים לך.
אברהם מונדר
בן 79 מניר עוז. ב-9.12 אברהם חגג את יום הולדתו ה-79 בשבי בעזה. במסגרת עיסקת החטופים ביתו, קרן מונדר ובנה אוהד מונדר, חזרו הביתה. גם רותי, אישתו של אברהם, חזרה איתם. אברהם נותר מאחור, איש בן 79 חוגג יום הולדת בשבי- נשבר הלב כשחושבים על זה, אברהם נחטף מביתו על אופנוע, בדרך הוא נפל ונחבל.
גם אבי ז"ל היה מזל קשת וגם בנזוגי שלומי הוא קשת כמו אברהם, אני יודעת שאלה אנשים חזקים ואמיצים, גם השם של אברהם הוא שם שנושא בתוכו משמעות רבה: אב- רם
אברהם, אני מתפללת עבורך שאתה מוצא את הכוחות לראות גם את הנשגב והרם בתופת שאתה נמצא בה, שתחזור בריא בגופך ובנפשך במהרה לחיק משפחתך ולחיק הקהילה שלך ושאת יום הולדתך ה-80 תחגוג מוקף במשפחה, חברים וסביבה שמחזקת ומרוממת אותך.
צחי עידן
בן 49 מנחל עוז. בשבת השחורה צחי היה בביתו במיטה יחד עם אישתו גלי. התחילה אזעקת צבע אדום והם רצו לממ"ד יחד עם ביתם הבכורה מעיין, בתם יעל ובנם הקטן שחר, הם שמעו ירי מטחים בלתי פוסק ודלת ההזזה מזכוכית שבביתם התנפצה לרסיסים, הם שמעו מחבלים נכנסים לביתם ואת רעש הזכוכיות המנופצות מתחת לרגליהם. המחבלים לקחו נער בן 15 בשם תומר כמגן אנושי שידפוק על דלתות הממדים ויבקש מאנשים לפתוח (תומר ערבה ז"ל נרצח לאחר מכן), צחי קפץ על דלת הממ"ד ותפס אותה בכוח, בתו מעיין באה לעזור לו להחזיק את הדלת, כדור חדר מבעד לדלת והרג אותה, היא הייתה בת 18 וארבעה ימים במותה.
המחבלים במקביל צילמו את כל ההתרחשות בפייסבוק לייב "להנאת" הצופים. הם צילמו את בני משפחת עידן מבועתים ומתחננים על חייהם, בסרטון המחבלים אומרים שהם לא יהרגו אותם, כשהאחות יעל שואלת מדוע הרגתם את אחותי הם אומרים שזאת הייתה טעות. הבית של משפחת עידן נהפך להיות חמ"ל מלחמה למחבלי החמאס, הם ירו ממנו טילי אר.פי.ג'י וכל הזמן יצאו ממנו ונכנסו אליו מחבלים. באחת בצהריים בערך הם לקחו את צחי לעזה, כשיעל הילדה האמיצה שאלה את המחבלים אם הוא יחזור הם הבטיחו לה שכן שהוא יחזור הביתה.
מאז, כבר מעל 100 יום שצחי עידן נמצא בעזה, מנותק ממשפחתו, הלום וכואב ממותה של ביתו הבכורה מעיין. המשפחה מספרת שהוא איש חזק, עמוד התווך של המשפחה אבל גם האנשים החזקים ביותר נשברים כשכל עולמם קורס מול עיניהם. זה הזמן להחזיר אותו הביתה, אותו ואת כל החטופים.
צחי, אני מתפללת עבורך שתחזור הביתה למשפחתך שכל כך מחכה לך, שתצליח לאסוף את השברים ולאחות את חייך לאט לאט ובנחישות. אתה נראה אדם נחוש ואופטימי, מי ייתן שנס חנוכה יתרחש והסיוט הזה ייגמר וכל החטופים יחזרו הביתה, כולם! כולם! כולם!
ליאור רודאיף
בן 61 מניר יצחק, הוא בעל, אב לשלושה ילדים וסבא לשניים. ב-7.10 הוא נחטף לעזה, ידוע שהוא נחטף פצוע. הוא היה חבר בכיתת כוננות של קיבוץ ניר יצחק ונלחם במחבלים שחדרו לקיבוץ עד שהוא נפצע ונחטף לשם. הוא נהג האמבולנס של הקיבוץ, תמיד נותן, תמיד מחייך. הוא נראה לי מהאנשים האלה שיש בהם שמחת חיים מדבקת ואנרגיות בלתי מתכלות. ביום שבת הארורה הוא התכונן לנסיעת אופניים במכתש רמון, הוא הכין קפה לו ולאישתו והתכונן לצאת לדרך ואז הוא קיבל טלפון שהקפיץ אותו לכיתת הכוננות ומשם לא חזר, עדיין לא.
הוא לוקח תרופות באופן קבוע בגלל ארוע לבבי שהוא עבר, כל יום נוסף שהוא עובר שם מסכן את חייו. ליאור, אני מתפללת שתחזור במהרה למשפחתך, לחברי הקהילה שלך, אני מתפללת שבעזרת האהבה והתמיכה שתקבל תוכל להחלים ולשקם את חייך, שתחבק את נכדיך, שתמשיך להתנדב כמו שעשית רוב חייך. תמשיך להרעיף טוב ואהבה על האנשים שמסביבך. כיתת הכוננות של ניר יצחק נלחמה בגבורה שעות, לבד מול עשרות מחבלים שחדרו לקיבוצם, ארבעה אנשים מכיתת הכוננות נחטפו לעזה ושניים נרצחו.
עומר שם-טוב
"עומר הוא ילד של אהבה" אמא שלו מספרת. היא אומרת שכשהוא קם בבוקר, דבר ראשון הוא מחבק אותה ומנשק אותה שלוש פעמים על הלחיים, כמו הצרפתים. עומר נראה כמו בחור שרמנטי ורומנטיקן, העיניים הכחולות הגדולות שלו מדברות ומספרות כל כך הרבה. עומר הוא רק בן 21, השתחרר לפני 10 חודשים מהצבא והתחיל לעבוד במסעדה בהרצליה כדי לחסוך לטיול הגדול. ב-7.10 הוא נחטף לעזה, יש סרטון שלו מובל לשם קשור, כבר יותר ממאה יום הוא נמצא בעזה, כלוא, שבוי, רעב, צמא, מפוחד.
עומר, אני מתפללת שתשתחרר מהסיוט של חייך כמה שיותר מהר, שתחזור לחיק משפחתך האוהבת וחבריך הרבים שמחכים לחזרתך, שתזכה להגשים את חלומותיך, לנסוע לטיול בעולם, להתאהב, להתרגש, לצחוק ולרקוד. מאחלת לך שתקים משפחה ושיהיו לך ילדים עם עיניים כחולות יפות כמו שלך וכל בוקר תנשק ותחבק אותם ותגיד להם כמה אתה אוהב אותם וגם הם יהיו ילדי אהבה כמוך.
אלון אהל
בן 22 מלבון נחטף לעזה מהמסיבה ברעים. כבר מעל למאה ימים שהוא חטוף. מצבו הבריאותי והנפשי אינו ידוע, המשפחה לא קיבלה רסיס של אינפורמציה על מצבו, גם לא מהחטופים שחזרו. אלון היה במיגונית התופת שעשרות רימונים נזרקו לתוכה וענר שפירא ז"ל הדף אותם אחד אחרי השני, לבסוף אחד הרימונים התפוצץ. מהמיגונית 3 נחטפו, 17 נרצחו ו-7 שרדו. אלון הוא פסנתרן מחונן, הוריו שמו בכיכר החטופים פסנתר צהוב על מנת שכל אחד יוכל לבוא ולנגן ולשלוח לאלון כוחות ריפוי דרך המוזיקה שמילאה מקום כל כך משמעותי בחייו. אחיו, רונן מספר שכל ערב הם היו מנגנים ביחד במשך כל הערב והלילה, להלן קטע שרונן הקליט יחד עם המוזיקאי אבישי כהן וחברים של אלון:
אלון, אני מתפללת שתשוב כבר הביתה, אתה וכל החטופים. שאתה מצליח לשרוד את התופת שאתה נמצא בה בזכות כל כוחות הריפוי שמשפחתך וחבריך שולחים אליך ובזכות הכוח הגדול מכולם עבורך, כוחה של המוזיקה, כוחה של היצירה, כי את המוזיקה שמתנגנת בראשך אף אחד לא יוכל לעקור ממך, אלון יש לך עוד כל כך הרבה להעניק לעולם הזה. תהיה חזק אלון, אתה עטוף ומוגן בכוחה של המוזיקה שזהו אחד הכוחות הטמירים ביותר בעולם שלנו.
***
התמונה הראשית:
"יש לי חור בלב בצורה שלך"
רישום עיפרון על נייר מאת קארן דוידוף בעקבות האירועים של השבעה באוקטובר.
