18 יוני ,2024

מה היה לנו?

במאמר השביעי בסדרה בוחן ד"ר עופר בהרל ממה מורכבים חיסוני השגרה ומתמקד בעיקר בכמה מרכיבים מרכזיים שיש בהם רעילות גבוהה וסכנה למחלות, פגיעות נוירולוגיות ושאר תופעות לוואי מלבבות, שאנחנו אכן עדים להם, למרות ההכחשה הגורפת של הגופים הממסדיים.

Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
Email
Print

מה באמת יש בחיסונים ולמה זה לא טוב לנו?

מתוך המערכון הקלאסי של הגשש החיוור: "המוסך"
"אז מה היה לנו שם?" 
"היה לנו ריגולז' ברקס, פלגים, פלטינות, שטנגה, פילטר שמן, שמן ברקס, החלפנו לך גם את האלמנט".
"את האלמנט אל תכניס לו לחשבון. האלמנט עלינו, און דה האוס".

דיאלוג זה לקוח מתוך המערכון הידוע "המוסך" של הגשש החיוור, ומשום מה כשאני חושב על כל התרכיבים השונים מהם מורכבים חיסוני השגרה זה מזכיר לי את המערכון הנ"ל. במאמר זה אבדוק אז מה יש לנו שם- בחיסונים, או במילים אחרות: מה יש בחיסונים? (ולא ממש מספרים לנו).

רוב האנשים סבורים כי החיסונים מכילים בסך הכול חיידק (או איזשהו מיקרואורגניזם מחולל מחלות, או "נגיף", לפי תיאוריית הנגיפים) מוחלש או מומת (האנטיגן). עוד מספרים לנו שמערכת החיסון מייצרת נוגדנים לאנטיגן הזה, ובעתיד, כשהאדם ייחשף לחיידק (או ל"נגיף") שכנגדו הוא כביכול חוסן, מערכת החיסון תזהה אותו ותגיב אליו במהירות. התיאור הזה פשטני עד כדי כך שאפשר לומר שהוא לחלוטין לא תואם את המציאות.

לפי אתר ה-CDC – Center for Disease Control – המרכז לבקרת מחלות ומניעתן של מחלקת הבריאות של ארצות הברית – בנוסף לאנטיגנים הקיימים בחיסונים בצורה של חיידקים מתים או מוחלשים (או נגיפים, לפי הוירולוגיה- תאוריה שטרם הוּכחה עד היום), החיסונים מכילים כמויות "קטנות מאד" של רכיבים "בלתי פעילים" – או בלשון ה-CDC –  "very small amounts of other ingredients – excipients". עוד לפי האתר של ה-CDC חומרים אלו משמשים כחומרי שימור, כמו תימרוסל (Thimerosal), או כחומרים "המפעילים את מערכת החיסון", כמו אלומיניום, וכמייצבים. בנוסף, כך לפי אתר ה-CDC, קיימים בחיסונים שאריות מתהליך הייצור של החיסונים, ואלו כוללים תרביות תאים עליהם מגדלים את האנטיגן, כגון חלבון ביצה, וחומרים המיועדים לקטול את הרעלן, כגון פורמלדהיד, ואנטיביוטיקה.[1]

לגבי האלומיניום מספרים לנו באתר עמותת "מִדַעַת – למען בריאות מושכלת", שהוקמה בשנת 2014 "בעקבות הדיסאינפורמציה שמפיצים מתנגדי החיסונים" – ש"מלחי אלומיניום נמצאים בשימוש בחיסונים כבר יותר מ-60 שנה, ולא נמצאו בעיות כלשהן שקשורות לשימוש בהם".[2] לגבי הפורמלדהיד מספרים לנו באתר "מדעת" ש"בגוף של תינוק שמשקלו כ- 3-4 קילוגרם יש באופן טבעי פי 70-50 פורמלדהיד מהכמות שמוזרקת בחיסון, ושהפורמלדהיד מהחיסון מתפרק במהירות, תוך שעות, בתהליכים מטבוליים טבעיים של הגוף.[3] האמנם?

בואו איתי למסע ונבדוק זאת יחדיו…

במסמך בשם "חיסונים: הסיפור המלא" (Vaccines-Get-the-Full-Story), מסמך שהוכן על-ידי קשת רחבה של מומחים בהם רופאי ילדים, רופאי משפחה, מנתחי מוח ופרופסורים בתחומי פתולוגיה, כימיה, ביולוגיה ואימונולוגיה (תורת המערכת החיסונית), שחקרו באופן עצמאי את נושא החיסונים, ניתן קצת יותר פירוט לשאלה מה יש בחיסונים.[4]

מהמסמך עולה שבחיסונים יש שאריות וירוסים ובקטריות מתאי החיות המשמשים בתרביות הגידול של וירוסי החיסונים + כספית, חומר המתועד היטב כרעיל למערכת העצבים, עליה אפרט מיד + אלומיניום, רעל שעלול לגרום לניוון העצם, מח העצם והמוח, שגם לו אתן את הכבוד והפירוט המגיע לו בעוד רגע + תאים מן החי: מקופים, מכליות כלבים, מעופות, ומפרות + פורמלדהיד (נוזל חניטה), חומר הידוע היטב כמסרטן + פוליסורבט 80, חומר שנמצא כמעקר עכברות ומנוון אשכים בעכברים + ג'לטין, מפרות ומחזירים, הידוע כמחולל תגובות אלרגיות חריפות + מונוסודיום גלוטמט בחיסוני שפעת הניתנים בשאיפה לאף, הידוע כמחולל הפרעות במערכת חילוף החומרים, התקפי התכווצויות והפרעות נוירולוגיות אחרות.

החיסונים גם מכילים חלקי תאים אנושיים (תאים שפותחו במקור מרקמת הריאה של עובר אשר הופל), שמרים, שתנן (תוצר הפירוק העיקרי של חלבונים בגוף הנוצר בכבד ומופרש מהגוף באמצעות השתן), בוראקס (מלח המשמש להלבנה, ניטרול ריחות, הסרת כתמים והתמודדות עם חרקים), וחומרים אחרים, שלא מצוינים ברשימת הרכיבים המופיעה באתר הסי. די. סי.[5]

אלומיניום

בשנת 1926 ביצעה קבוצת מחקר ניסויים עם החיסון נגד מחלת הדיפתריה (דרך אגב, חיסון מיותר למחלה לא מוכרת, שבהמשך הסדרה אפרט עליו מעט יותר). במסגרת הניסוי הזה נעשה ניסיון לשפר את יעילותו של החיסון. במקרה גילו החוקרים כי תוספת אלומיניום לחיסון גורמת לתגובה חיסונית חזקה יותר. מאז מוסיפים את האלומיניום לרוב החיסונים המומתים. לפני 100 שנה בטיחות השימוש באלומיניום בחיסונים לא העסיקה את קבוצת המחקר. נראה שסוגיה זו לא מעסיקה את מפתחי החיסונים גם כיום.[6]

המטרה אם כן בהוספת האלומיניום לחיסונים היא להגביר באופן דרמטי את התגובה של מערכת החיסון לחיסון, ולהפוך אותה למתמשכת, מאחר וחלק מהאלומיניום נותר בגוף במשך שנים. אך האלומיניום יכול גם לגרום לבעיות רבות כגון: רגישויות למזון, מחלות אוטואימוניות כגון זאבת, דלקת מפרקים שגרונית, וטרשת נפוצה, וכן לאלצהיימר, לפגיעה בהתפתחות הילד, לבעיות עצביות, לבעיות בעצמות, לנזק מוחי ועוד.

מסמך של ה-FDA – מנהל המזון והתרופות האמריקאי, הגוף הממשלתי של מחלקת הבריאות של ארצות הברית, המרכז את הפיקוח והרגולציה על מוצרי מזון ותרופות לבני אדם ולחיות – קובע שאם נכנסת לגוף כמות של יותר מ-5 מיקרוגרם (מיליונית הגרם) אלומיניום בפעם אחת, לכל ק”ג ממשקל הגוף, יכול הדבר לגרום לבעיות עצביות, לבעיות בעצמות ועוד. בחיסון נגד הפטיטיס B שמקבל תינוק בישראל מיד לאחר לידתו, כמות האלומיניום שנכנסת לתינוק היא פי 22 (זו לא טעות הקלדה – פי עשרים ושניים!) מהכמות שנחשבת כ"בטוחה" לפי ה-FDA. וכמות האלומיניום בחיסונים שמקבל התינוק בגיל חודשיים גבוהה פי 50 (כן. פי חמישים!) מהכמות “הבטוחה”. (למי שחושב שבכלל יש כמות "בטוחה" להזריק מהחומר הזה למערכת הדם של תינוקות).

מהמחקרים הרבים שנעשו על אלומיניום נראה שאלומיניום הוא רעיל ופוגע בתהליכים ביולוגיים שונים וגורם לתופעות לוואי בבני אדם, בחיות ובצמחים.[7] במחקר שהתפרסם ב-2011 ניתחו המחברים נתונים ממספר מדינות והגיעו למסקנה שהשכיחות של אוטיזם גבוהה יותר במדינות בהן יש יותר חיסונים עם אלומיניום ביומן החיסונים השגרתי. בארצות הברית יש קורלציה בין העלייה בכמות האוטיסטים לבין השימוש באלומיניום בחיסונים. המחברים מסיקים כי הקשר בין האלומיניום בחיסונים לאוטיזם הוא ככל הנראה קשר סיבתי.[8] לאוטיזם, המגפה החדשה של הילדים, אקדיש מאמר נפרד בהמשך הסדרה.

במאמר שפורסם ב-2018 בכתב עת מדעי חשוב, העובר שיפוט מחמיר על ידי מדענים ורופאים, מזהירים החוקרים שעל פי חישובים שהם ערכו, רמות האלומיניום בחיסונים הניתנים כיום לפי תכניות השגרה של החיסונים, חושפות את הילדים לסכנה חמורה של רעילות, אשר עלולה לגרום לתופעות חמורות.[9] אלומיניום גורם לדלקת של תאי המוח כבר בריכוזים ננו-מולקולריים. כלומר מספיק ש-0.01% מתוך האלומיניום של החיסון יחדור למוח כדי לגרום לדלקת.[10]

קבוצת מדענים בלתי תלויה המנהלת את האתר Vaccine Papers הגיעה למסקנה שאלומיניום שנמצא בחיסונים חודר למוח דרך מערכת הלימפה, שם הוא גורם להפעלה חיסונית כרונית, וזה בתורו גורם לאוטיזם ולהפרעות נוירולוגיות נוספות.[11] מאמר שפורסם ב-2018 בכתב עת מדעי, שכל מאמר המתפרסם בו עובר הערכה בידי מדענים אחרים, הציע לבחון מחדש את רמת הבטיחות של האלומיניום בחיסונים. החוקרים מצאו ממצאים מאד מדאיגים: רמת האלומיניום בחיסונים מתעלמת ממשקל הגוף של המוזרק; נעשו טעויות קריטיות (זו המילה בה משתמשים כותבי המאמר – "קריטיות") בהכנסת אלומיניום לזריקות ברפואת ילדים ופעוטות; בטיחות החיסונים המכילים אלומיניום נשענת אך ורק על ניסויים שבוצעו בעכברים בוגרים ובחולדות בוגרות; ביומו הראשון מקבל התינוק הרבה יותר אלומיניום ממה שהיה ניתן לאשר בהתאם למשקל גופו; החישובים של הרמות של אלומיניום המאושרות פֶר משקל מבוססת על ספקולציות ולא על דאטה מדויק ובטוח.[12] בהחלט ממצאים מדאיגים מצאו החוקרים…

הרעילות הגבוהה של האלומיניום בצריכה כתוסף מזון הייתה ידועה עוד משנת 1911 כאשר חוקר מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק פרסם תוצאות מחקר שערך במשך 7 שנים על בטיחות אלומיניום הנמצא באבקת אפיה, בחומרים משמרים ובצבעי מאכל (אלומיניום נמצא כתוסף בחלק נכבד מאבקות אפיה וחומרים משמרים גם היום). הוא מצא שאלומיניום משפיע על זיכרון, ריכוז והתנהגות.[13] בחיסונים האלומיניום מוכנס כננו-חלקיקים ישירות לדם, ולא דרך מערכת העיכול, כפי שקורה עם האלומיניום כתוסף מזון, ובצורה כזאת לגוף אין הגנה מפניו. חלקיקי אלומיניום אלה נשארים בתאים לאורך שנים רבות.

מחקר שהתפרסם ב-2018 מצא שכמות האלומיניום בחיסונים נקבעת לפי שיקולי יעילות ותוך התעלמות ממשקל הגוף בשיקולי בטיחות. המסקנה על בטיחות מינוני האלומיניום בחיסונים התבססה על מחקרים שנעשו על עכברים וחולדות בוגרות בלבד, שקיבלו את האלומיניום דרך הפה. ביום הראשון לחייהם תינוקות מקבלים אלומיניום בכמות הגבוהה בהרבה מהמינון המקסימלי, אילו המינון היה מתוקנן למסת הגוף.[14] פגים שקיבלו תרכובת מזון לתינוקות שהכיל אלומיניום התפתחו לאט יותר מפגים שקיבלו תרכובת מזון לתינוקות ללא אלומיניום. אלומיניום שנמצא בשימוש בתהליך הדיאליזה גורם לדמנציה, פרכוסים, פסיכוזה וכו'. אלומיניום מקושר גם למחלת אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה, אפילפסיה ואוטיזם. כמות האלומיניום בחיסונים עולה בעשרות מונים מעל התקן שקבע ה-FDA.[15]

למרות שברור למדענים רבים שלאלומיניום יש תפקיד ראשי בהתפתחות אלצהיימר, לאף אחד לא משתלם להכיר בכך. לא לתעשיית האלומיניום, לא לתעשיית התמרוקים ולא לתעשיית התרופות. כולן יפסידו רווחים של מאות מיליארדי דולרים, ואולי גם יאלצו לשלם פיצויים חסרי תקדים. זה גם לא משתלם לממשלות שיפגעו מירידה ברווחי המיסים, ואפילו לא למדענים שאף אחד מהם לא מעוניין לאבד את מענקי המחקר שלו. זה אפילו לא משתלם להתאחדות האלצהיימר שתאבד את כל המימון ברגע שתימצא סיבת המחלה, ולכן הם מגחיכים כל קשר לאלומיניום כפי שהם מפרסמים באתר שלהם.[16]

כספית

עד לפני כ-11 שנים הייתה בחלק מהחיסונים כמות גדולה של כספית, חומר הידוע כרעיל לעצבים. בעקבות לחץ על יצרניות החיסונים הוּרדה כמות הכספית בצורה משמעותית והיצרניות יצרו את הרושם שהכספית הוּצאה לגמרי מהחיסונים. בפועל הוכנס לחיסונים חומר שנקרא תימרוסל (Thimerosal) שכ-50% ממנו זה כספית. במקביל התחילו היצרניות גם להכניס יותר אלומיניום, וכיום ידוע שהשילוב של אלומיניום וכספית יכול להביא למוות של תאי עצב הרבה יותר מאשר כל אחת ממתכות אלה בנפרד. מספר סוגים של חיסונים מכילים תימרוסל. למשל: הפטיטיס איי והפטיטיס בי, DTaP (דיפטריה, טטנוס ושעלת), וחיסונים נגד שפעת.

כמות הכספית שיש במנת חיסון מסוכנת לרקמת המוח בערך פי 50 (זו לא טעות הקלדה. פי חמישים) מאשר כמות הכספית שיש בקופסת דגים, שעליהן יש אזהרות מפני תכולת הכספית. מכל החומרים שבחיסונים, כספית היא החומר הרעיל ביותר. רוברט קנדי ג’וניור עם צוות של חוקרים, ערך את הספר Thimerosal שניסה לרכז את כל המחקרים על חומר מכיל כספית זה שנמצא בחלק לא מבוטל של החיסונים. עבודתם נמשכה כ-3 שנים עם השקעה של רבע מיליון דולר. הם מצאו מעל 400 מחקרים על התימרוסל, שכולם אומרים בערך אותו דבר: מהחומרים שאינם רדיו-אקטיביים, הכספית היא החומר הכי רעיל לאדם.

בשנת 2005 התפרסם מחקר על קופים שהשווה את רמת הכספית בדם ובמוח לאחר אכילת קופסת טונה ולאחר זריקות שהכילו תימרוסל. הסתבר שחלק משמעותי מהכספית שבתימרוסל הצטבר במוח, וככל שניתנו יותר זריקות עם תימרוסל, הצטברה כמות גדולה יותר של כספית במוח.[17] כספית, אפילו בריכוזים קטנים, ידועה כגורמת למחלות אוטואימיוניות באחוזים גבוהים של הנחשפים אליה.[18]

לפי ארגון הבריאות העולמי, כספית נחשבת לאחד מעשרת הכימיקלים המסוכנים ביותר. כספית, טוען ארגון הבריאות העולמי, מסוכנת במיוחד להתפתחות העובר ברחם ועבור תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם. כספית מסוכנת בצורתה האלמנטרית (מתכת), בצורתה האנ-אורגנית (כספית כלורית) והן בצורתה האורגנית (מתיל-כספית). אך ישנה, לפי ארגון הבריאות העולמי, תרכובת אורגנית אחת שבטוחה עד כדי כך שאפשר להזריק אותה ללא חשש אפילו לנשים בהריון ולתינוקות. התרכובת הזאת נקראת תימרוסל. תימרוסל, המכיל אתיל-כספית, זהו חומר משמר שמוסיפים לבקבוקוני חיסונים מרובי מנות על מנת למנוע זיהום חיידקי לאחר פתיחת הבקבוקון. בקבוקוני חיסון מרובי מנות זולים פי 2.5 מבקבוקונים בעלי מנה אחת. חיסון מרובה מנות עולה 10 סנט למנה ואילו חיסון בעל מנה אחת עולה 25 סנט. נוסף לכך, בקבוקונים של מנת חיסון אחת תופסים יותר מקום במקרר. אלה הסיבות העיקריות לשימוש בתימרוסל בחיסונים.

תימרוסל נרשם כפנטנט בשנת 1928 תחת השם המסחרי "מרטיולט". בשנת 1929 הייתה מגפה של מנינגקוק באינדיאנפוליס, שבארצות הברית, ונוצרה הזדמנות לבדוק את התכשיר על בני אדם. 22 חולים במנינגקוק (דלקת קרום המוח) קיבלו מנה גדולה של תימרוסל אל תוך הוריד וזה לא הוביל להלם אנפליקטי (ירידה מהירה בלחץ הדם שגורמת לתחושת סחרחורת ולעילפון) אצל אף אחד מהם. החוקרים הסיקו מזה כי תימרוסל בטוח. בהמשך התברר שכל 22 החולים נפטרו זמן לא רב לאחר מכן. זה היה המחקר הקליני היחידי שבוצע, ומאז לא בוצעו יותר מחקרי בטיחות של תימרוסל. סרטון ובו עדות של מנהל מחלקת החיסונים של ה-FDA, המכיר בעובדות האלה בפני הקונגרס, הוסר "בגלל הפרת הנחיות הקהילה של יוטיוב"…[19]

כספית נכנסת למוח בקלות, ומרגע שנכנסה למוח, היא עוברת תהליך והופכת לכספית יונית.[20] ישנן ראיות לכך, שכספית יונית היא רעילה בצורה משמעותית. מרגע שהיא משתנה, קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להוציא את הכספית. מחקרים בקופים מראים, כי כספית יונית מפוזרת במוח.[21] סדרת מחקרים הראתה גם כי כספית יונית גרמה להפעלה נרחבת במוחות הקופים של תאי המיקרוגליאה – התאים במערכת העצבים המרכזית, המהווים את קו ההגנה הראשון בהגנה על המוח מפני פגיעות, וכי היא נמשכה יותר משישה חודשים לאחר שמתן הכספית הופסק, מה שמצביע על כך, שגם כאשר הכספית לכאורה נעלמת בדם או בפלסמה, במוח היא נשארת.[22] חשוב לזכור את זה כאשר שומעים מתומכי הבטיחות של החיסונים, שמחקרים הראו שכספית נעלמת מהדם תוך ימים ספורים. למעשה, הכספית עוזבת את הפלסמה ונכנסת אל המוח, שם היא נשארת לכל החיים.

ב-1999 האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP American Academy of Pediatrics) המליצה להוציא את התימרוסל משימוש, מאחר והכמות שלו בחיסונים עולה על המותר (למי שחושב שבכלל יש כמות "מותרת" להזריק מהחומר הזה למערכת הדם של תינוקות).[23] אך זה לא בדיוק מה שקרה. בפועל, משנת 2002 ה-CDC התחיל להמליץ על מתן חיסון שפעת לתינוקות, והחיסון המאושר היחיד שקיים נגד שפעת ומומלץ לתינוקות, מכיל תימרוסל. כמו כן, ה-CDC התחיל להמליץ על חיסון שפעת לנשים בהריון שגם מכיל תימרוסל. משנת 2010 תינוקות התחילו לקבל שתי מנות חיסון שפעת בשנת החיים הראשונה ולאחר מכן מנה אחת כל שנה. לכן, כמות הכספית שמגיעה מחיסונים לתינוקות משנת 2002 ובמשך החיים הכפילה את עצמה. בשנת 2012 ארגון הבריאות העולמי שכנע את האו"ם לא לאסור על שימוש בכספית בחיסונים.[24]

כספית נשארת במוח במשך שנים ואף עשורים.[25] בניסוי קיבלו אוגרים זריקות של תימרוסל במנות מקבילות למנות שמקבלים בני אדם. משקל המוח אצלם היה נמוך יותר מאשר בקבוצת ביקורת. נצפו אצלם צפיפות נמוכה יותר של נוירונים במוח, תמותת נוירונים, איבוד מעטה המיאלין (מעטה העוטף את הסיבים במערכת העצבים), ונזק שאופייני לאוטיזם.[26] אצל זכרים של נברנים שהוסיפו להם כספית למים, הופיעו תסמינים של אוטיזם.[27] קיימים עוד עשרות מחקרים בבעלי חיים (אומללים, אם יורשה לי), כחולדות, עכברים ואחרים, בהם מסיקים החוקרים כי תימרוסל בחיסונים עלול להביא לפגיעה מוחית ולהפרעות נוירולגיות. העובדה כי יצרניות החיסונים והממסד הרפואי מתעקשים להמשיך להשתמש בחיסונים שמכילים את הרעלן העצבי הזה היא עדות לזלזול שלהם בבריאות הדורות הבאים.

קיימים גם מאות מחקרים שמעידים על הנזק שנגרם לתינוקות ולילדים מזריקות שהכילו תימרוסל, שלקו במוות, הרעלה, אלרגיות, מומים התפתחותיים, תגובות אוטואימוניות והפרעות במערכת העצבים כולל טיקים ועיכובי דיבור ושפה, ADHD ואוטיזם. למרות כל זאת, ה-CDC עדיין מתעקש כי אין שום קשר בין תימרוסל בחיסונים לאוטיזם. עמדת ה-CDC מבוססת על 6 מחקרים אפידימיולוגיים אשר הוא עצמו מימן. זה תמוה כי במחקר אפידימיולוגי אחר שנערך על ידי ה-CDC נמצא סיכון מוגבר פי 7.6 לאוטיזם בקרב ילדים שקיבלו חיסונים שמכילים תימרוסל. אותו מחקר מצא שסיכון להפרעות שינה היה גבוה פי 5, סיכון להפרעות דיבור גבוה פי 2.1 וסיכון להפרעות נוירולוגיות היה גבוה פי 1.8.[28]

מה עוד יש בחיסונים?

הזנחתי את הדיון על זיהום של חיסונים, שהוא בעיה רצינית בפני עצמה. מספר מחקרים מצאו שיעור גבוה של זיהום מיקרואורגניזמים בחיסונים המיוצרים על ידי מספר חברות תרופות גדולות, עם שיעורי זיהום המגיעים ל-60 אחוזים ממנות החיסון.[29] אחד הרכיבים בחלק מהחיסונים הוא ג'לטין. הג'לטין עבור חיסונים מופק מעצמות של חזירים. עובדה זו עלולה כמובן להיות בעייתית עבור יהודים ומוסלמים. יהודים פותרים סוגיה זו בקלות. חזיר אסור לצריכה בתור מאכל. צריכה של חזיר ישירות לתוך השריר לא מוזכרת בשום מקום בתורה. גם חז"ל לא התייחסו לצריכת חזיר באופן תוך-שרירי או תת-עורי, ומה שלא אסור – מותר.

המוסלמים ניגשו לסוגיה הזו יותר ברצינות ובשנת 1995 נערך בכווית כנס מיוחד המוקדש לנושא, בהשתתפות הסניף המזרח התיכוני של ארגון הבריאות העולמי. מסקנת הכנס הייתה שבתהליך העיבוד הג'לטין הופך מישות "לא נקיה" (חראם) לישות "נקיה" (חלאל), כך שהעצמות, הגידים והעור של בעל חיים טמא הופכים לחומר נקי אותו ניתן אפילו לצרוך כמאכל.[30] על זה אני מוסיף שאיננו יודעים כמה זה בטוח להתחכם ככה עם אללה. לנוצרים לא מפריעה הימצאות חזיר בחיסונים, אבל הם נרתעים מתאים שהתקבלו כתוצאה מהפלות. הוותיקן מגנה את השימוש בתאים של עוברים מופלים. אך בשל היעדר חלופות הוותיקן מתיר את השימוש בחיסונים האלה, כדי "לא להוביל לסיכונים משמעותיים".[31]

רכיב נוסף הקיים במספר חיסונים הוא נסיוב עגל עוברי. תאים שבהם מגדלים את החיידקים (או המיקרואורגניזם מחולל המחלות, או את ה"נגיפים", לפי תיאוריית הנגיפים), צריכים להתרבות, ולשם כך הם זקוקים למצע גידול מזין, המכיל הורמונים, פקטורי גדילה, חלבונים, חומצות אמינו, ויטמינים וכו'. בתור מצע גידול שכזה נעשה שימוש בנסיוב עגל עוברי.[32] רצוי שהנסיוב יהיה סטרילי, ולכן לצורך ייצורו משתמשים בדם עוברים של בקר ולא בדם של בקר בוגר. בתהליך היצור הורגים פרה הריונית ומוציאים את רחמה. לאחר מכן מוציאים את העובר מתוך הרחם, חותכים את חבל התבור ומחטאים. אחרי זה דוקרים לעובר את הלב ומנקזים את הדם.

מעובר עגל בן 3 חודשים מופקים כ-150 מיליליטר (מ"ל) של נסיוב, מעובר בן 6 חודשים – 350 מ"ל, ומעובר בן 9 חודשים – 550 מ"ל (הריון של פרה נמשך 9 חודשים בדיוק כמו זה של בני אדם). היקף השוק העולמי של נסיוב עגל עוברי מהווה 500,000 ליטרים בשנה, ולהפקתו דרושות כ-2 מיליון פרות בהריון. האם העובר סובל בזמן דקירת הלב ושאיבת דמו? קשה להשיב כי עגלים מעולם לא נחקרו בסוגיה זו. עד לפני עשור היה מקובל להניח שתינוקות רגישים לכאב פחות ממבוגרים, לכן ניתוחים בפגים וילודים נעשו ללא הרדמה. היום מקובלת העמדה שעובר אנושי יכול לחוות כאבים החל מהשבוע ה-24, ויכול לסבול החל מהשבוע ה-11 מתחילת ההיריון. יתרה מזאת, לאחרונה נמצא שעוברים וילודים רגישים לכאב יותר ממבוגרים, כי מנגנון התמודדות עם כאב פיזיולוגי עדיין לא מפותח אצלם. לכן העובר יכול לחוות כאב אפילו אם רק נוגעים בו.

במחקר שפורסם ב-2002 מסקנת המחברים הייתה שבזמן דקירת הלב נצפית בעובר הפרה פעילות מוחית שמעידה שהוא חווה כאב וסובל תוך כדי ניקוז הדם, ויתכן שגם אחרי התהליך, עד שהוא נפטר.[33] לאחר מכן דנים החוקרים בשאלה האם ניתן לבצע הרדמה בעובר כדי שלא יסבול. אולם, עוברים וילודים של יונקים לא סופגים תרופות בצורה טובה. מה גם שהנוכחות עצמה של התרופות הללו בנסיוב אינה רצויה. גם הלם חשמלי לא מתאים כי הוא גורם לדום לב. יש יצרני חיסונים הטוענים כי הם ממיתים את העובר לפני שמנקזים את דמו. אבל זהו שקר כי הדם נקרש מיד אחרי המוות, וכדי לנקזו העובר חייב להיות חי. המחברים של המחקר מסכמים כי תהליך הפקת נסיוב עגל עוברי הוא אכזרי ולא אנושי.

נסיוב עגל עוברי יכול להכיל גם נגיפים, חיידקים, פטריות, שמרים, מיקופלסמה (זן מסוים של מיקופלסמה הינו הגורם העיקרי לדלקת ריאות בלתי טיפוסית), אנדוטוקסינים (רעלן) ויתכן גם פריונים (פְּרִיוֹן הוא חלבון, אשר עלול לגרום למחלות זיהומיות). רבים מהרכיבים של נסיוב עגל עוברי טרם זוהו, ותפקידם של רבים מאלה שכן זוהו – לא ידוע. במחקר שפורסם ב-1999 נמצא כי 20-50% של נסיוב עגל עוברי נגוע על ידי נגיף (או מה שהמדע מכנה "נגיף" ונכון להיום עדיין לא ברור לגמרי מהו) של מחלת הריריות בבקר וכן על ידי מגוון נגיפים אחרים. מדובר רק בנגיפים שידועים כיום למדע (המהווים רק חלק קטן מהחומרים הקיימים המזוהים כ"נגיפים").[34]

נסיוב עגל עוברי מכיל גם RNA חוץ-תאי שלא ניתן להפרידו מהנסיוב. ל-RNA תפקיד מרכזי במגוון תהליכים ביולוגים, בתהליכי תורשה, ביטוי ותרגום של המידע הגנטי (של העגל, כן?…).[35] חוקרים גילו בחיסונים של מספר יצרנים שונים RNA של נגיף מחלת הריריות בבקר, שהגיע ככל הנראה מנסיוב העגל העוברי. הנגיף הזה (או המיקרואורגניזם מחולל המחלה, או מה שזה לא יהיה) גורם כנראה לגסטרואנטריטיס בתינוקות (מחלה המתבטאת בחום נמוך ובשלשול שעלולה להיות גם קשה וממושכת), ובנשים בהריון הוא גורם למיקרוצפליה בילודים (תסמונת בה היקף הראש של הילד קטן).[36] העובדה שנסיוב עגל עוברי נגוע במחלת הריריות בבקר הייתה ידועה עוד בשנת 1977. מחקר גילה שגורם המחלה (המכונה במאמר "הנגיף") הזה עובר דרך השליה ויכול להדביק את העובר ברחם. מתוך כל הדגימות של הנסיוב באוסטרליה 60% היו נגועות בגורם המחלה הזה ("הנגיף").[37]

לסיכום

גם אנשים שקוראים את העלונים של התרופות אינם קוראים את עלוני החיסונים ובאופן כללי לא שואלים "מה יש בחיסונים?", וזאת למרות העובדה שהחיסונים ניתנים לתינוקות בני יומם או בני חודשים ספורים. יתרה מכך, בניגוד לתרופות הניתנות בדרך כלל דרך הפה, ומרכיביהן מסוננים על ידי הכבד והמעיים, כל תכולתם של החיסונים מוזרקים לתוך השריר וחודרת במלואה אל מערכות הדם, הלימפה, והעצבים, וחלקה מגיעה גם אל המוח.

מחלות אוטואימוניות (במחלות אוטואימוניות תאי מערכת החיסון תוקפים תאים, רקמות ואיברים בריאים) תוארו לראשונה בתחילת המאה ה-20. עם זאת, עצם קיומן של מחלות אלו היה שנוי במחלוקת עד לשנות השישים. עד כה תועדו למעלה מ-100 סוגים של מחלות אוטואימוניות. הסיבות להתפרצותן אינן ידועות.[38] לפי הערכות שונות בין 7% ל-15% מהאוכלוסייה סובלים ממחלות אוטואימוניות, כאשר מספר החולים גדל ב-4% עד 7% מידי שנה.[39]

תהליך ההזרקה ההמונית של החיסונים התרחש במקביל להופעתן של מחלות חדשות ותגובות משונות שרופאים לא יודעים להסביר. רק מעטים חושדים בהשפעת החיסונים על ההפרעות החדשות האלו.[40] במאמר הבא אתייחס בהרחבה לנושא החיסונים ותופעות הלוואי. במאמר זה ביקשתי לבדוק מה יש בחיסונים, או בשפת הגשש החיוור: "אז מה היה לנו שם?"

המסקנה שלי, לאור עשרות המחקרים עליהם התבססתי במאמר זה, ומאות (אם לא אלפי) מחקרים נוספים, היא שלא הייתי רוצה לראות בדם של ילדיי את מה שיש בחיסונים. אבל היי, זה רק אני.

למעוניינים בהרחבה על נושא האלומיניום בחיסונים, מצורף קישור להרצאה בת 30 דקות בנושא זה, הרצאה שנתנה ד"ר סוזן האמפריז, רופאה פנימית המתמחה בכליות, שהייתה חסידת חיסונים, עד שהתחילה לחקור את הנושא.

ד"ר עופר בהרל

כותב המאמר עופר בהרל, נשוי + 2, מתגורר בקיבוץ מחניים בגליל העליון, בעל תואר דוקטור מהחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה.

  • התמונה הראשית עין מאלומיניום מאת פקסלס מפיקסביי

[1] https://www.cdc.gov/vaccines/pubs/pinkbook/downloads/appendices/B/excipient-table-2.pdf

[2] https://www.midaat.org.il/articles/health-and-sickness/what-is-added-to-vaccines/

[3] https://www.midaat.org.il/articles/health-and-sickness/what-is-added-to-vaccines/

[4]  https://hisunim.org.il/wp-content/uploads/documents/Public_Articles/Vaccines-Get-the-Full-Story-HE.pdf

[5] http://medcraveonline.com/IJVV/IJVV-04-00072.php

[6] https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/path.1700290106

[7] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3056430/pdf/IJAD2011-276393.pdf

[8] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22099159/

[9] https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0946672X17300950

[10] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/15961160/

http://vaccinepapers.org/vaccine-aluminum-travels-to-the-brain/

[11] http://vaccinepapers.org/

[12] https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0946672X17300950

[13] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21568886/ – הפניה לשורה של מאמרים בנושא.

[14] https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0946672X17300950

[15] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21568886/ – הפניה לשורה של מאמרים בנושא.

[16] https://www.alz.org/alzheimers-dementia/what-is-alzheimers/myths – ראו מיתוס 4 ו-6.

[17] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1280342/

[18] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/15808517/

[19] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2376879/

https://academic.oup.com/aje/article-abstract/13/1/296/86931?login=false

https://www.youtube.com/watch?v=pnxAsrAK2hw&t=1055s

[20] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/7570604/

[21] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8784824/

[22] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/7992310/

[23] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10418806/

[24] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25708367/

[25] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24368178/

[26] https://www.researchgate.net/publication/228483317_Neurotoxic_effects_of_thimerosal_at_vaccine_doses_on_the_encephalon_and_development_in_7_days-old_hamsters

[27] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2880538/

[28] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4065774/

[29] https://aacrjournals.org/cancerres/article/65/22/10273/518777/Some-Oral-Poliovirus-Vaccines-Were-Contaminated

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC264050/

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC243067/pdf/aem00212-0057.pdf

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11503899/

https://onlinelibrary.wiley.com/doi/pdfdirect/10.1017/S0012162206000624

[30] https://www.cdc.gov/vaccines/pubs/pinkbook/downloads/appendices/B/excipient-table-2.pdf

https://islamqa.info/en/answers/219137/is-gelatin-halal

[31] https://www.immunize.org/talking-about-vaccines/vaticandocument.htm

[32] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11971757/

https://en.wikipedia.org/wiki/Fetal_bovine_serum

[33] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11971757/

[34] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10404869/

[35] https://www.nature.com/articles/srep31175

[36] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC264050/

[37] https://www.nature.com/articles/266835a0

[38] https://books.google.co.il/books?id=MXMazr0LRDsC&pg=PA169&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11276193/

https://autoimmune.org/disease-information/

[39] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3114837/

http://pubs.sciepub.com/ijcd/3/4/8/

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1447637/

[40] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23889361/

שתפו:

Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
Email
Print

מעבר בין כתבות

6 תגובות

  1. ואווו
    אילו ידעתי זאת לפני שנים לא הייתי נותנת אף חיסון לבת שלי .
    אני רק אומרת לה שבעזה"ש כשיהיה לה ילדים ניא לא תתן להם אף חיסון !!!

  2. האם גם הזיקנה שניתנת כויטמיןk גם בה קיימים כל אותם ההרעלים ? או שזה אכן רק הוויטמין k בלבד?

    1. תודה לשאלה. לויטמין קיי אקדיש מאמר נפרד. אני אוסף על זה חומרים. התמונה המצטיירת אצלי עד כה בנושא זה היא זהה – זה לא רק מיותר, זה מזיק. אך כאמור, פירוט מדעי מעמיק על כך יופיע במאמר נפרד בהמשך הסדרה.

  3. naturally like your web site however you need to take a look at the spelling on several of your posts. A number of them are rife with spelling problems and I find it very bothersome to tell the truth on the other hand I will surely come again again.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מודעה

כתבות נוספות:

קטגוריות

הצטרפו אלינו

היו הראשונים לקבל את העדכונים הכי חמים

יכול לעניין אותך גם:

תרומה עם Paypal

PAYBOX

העברה בנקאית

רוני גאמר
בנק לאומי 10
סניף 857
חשבון: 4829580

IL810108570000004829580 :Iban

דילוג לתוכן
Verified by MonsterInsights