שכי כרמלי טכנאי מחשבים
27 ספטמבר ,2022

המחיר הנפשי של משבר הקורונה

בשנתיים האחרונות מתעסקים בעיקר במחירים הפיזיים והכלכליים שגובה משבר הקורונה העולמי, אך כמעט ואין התייחסות למחיר הנפשי של בני האדם בכלל, ושל בני הנוער והילדים בפרט. הילה שילה נוגעת בנושא זה תוך התייחסות למקרים אמתיים מתוך הקליניקה.

Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
Email
Print

המחיר הנפשי שמשלמים הילדים ובני הנוער 

דצמבר 2020:

"חגיגות סוף השנה האזרחית הלילה צפויות להיראות אחרת השנה, בצלה של מגיפת הקורונה והגבלות ההתקהלות. הנחיות הסגר השלישי אוסרות בצורה חד משמעית אירועים פרטיים, ואולם לצד הכיכרות שעומדות ריקות, יש בתל אביב, שהייתה ידועה בחיי הלילה שלה, גם כאלה המסרבים לקבל את רוע הגזירה, ומשטרת ישראל והעירייה נערכות בהתאם כדי למנוע מסיבות או התקהלויות אסורות אחרות… סגן ניצב יאיר חנונה: 'אנחנו נמצאים בשלהי מגיפת הקורונה, עוד קצת סבלנות מצד הציבור: כל שנותר לנו זה להמתין כדי שנוכל כולנו לחגוג בימים כתיקונם'…"  

(מתוך ארכיון וואלה). 

בנקודה זו היה נראה לכולנו שהסרט "התפשטות", שביים סטיבן סודרברג היה כחזון למציאות. במבטי אימה הפננו את מלוא הקשב לאתרי החדשות וכולנו תקווה שמדובר בעלילה קולנועית אשר עומדת להסתיים. השוטר חנונה הבטיח לנו שמדובר בהגבלות זמניות והנה ממש בקרוב אנחנו חוגגים כמו ב'ימים כתיקונם'. כעבור שנתיים אנו מביטים סביבנו בפנים מבוהלות, החברה הישראלית שרדה את המגיפה הגדולה אך התעלמה ממגפה אחרת, כזו שלא ניתן לאתר ב PCR ולא באנטיגן, תחלואת החרדה.

מגיפה זו מחלחלת לאיטה ורומסת כל יסוד שבנינו לאורך השנים, היא נספגת בדמנו ומחלחלת דרך הורידים לכל איבר בגופנו. אם בעבר נתקפנו בחרדה כשעלינו לטיסה, כשהציעו לנו לקפוץ סנפלינג או כאשר בטעות חששנו שהפצעון שגדל לנו על הגב הוא מהמחלה הארורה, הנה מצאנו חרדה תמידית שמתיישבת לה ומגדלת גינה- ערוגות שלמות של חרדה. חרדה מהמחלה, מהנגיף, מהמחנק, מאובדן הנשימה. קמפיין הילדים שהוזנק למען אוכלוסיית הסיכון סימן את הילדים כמוליכים קטנים של הנגיף, הם ובעיקר הם יכולים לפגוע בסבא וסבתא, מה שהשריש את האימה בקרב הצעירים לא רק מאובדן ההורים והסבים אלא סימן אותם כאחראים פוטנציאלים למותם. זוכרים שפעם, לפני כשנתיים, דאגנו לעצום לילדים את העיניים בסצנות אלימות, כשחשבנו שהתוכן שמולם עלול לפגוע בהם? אני זוכרת שבטעות ביתי צפתה בקליפ הזומבים של מייקל ג'קסון כשהייתה בת 7, והלילות הפכו לסיוט גם עבורה וגם עבורנו ההורים. היא הייתה קטנה מלהכיל את המראות הללו, צעירה מדי מכדי להבין כי מדובר בתחפושות וברקדנים מוכשרים. בשנת 2020 האימה הוצבה במרכז הסלון, בשידורים חוזרים בהם נצפו שדרני החדשות בשיח מתוח וחרד, תמונות קשות מרצדות על המסך בעוברן בין סין לבין אירופה. אובדן נשימה ומוות ריצדו בטלוויזיה, גופות נאספו למשאיות והאימה על פניהם של הוריהם לא השאירה מקום לספק, והנה לנו קרקע בטוחה ויציבה להתפתחותה של החרדה.

כדי להבין את ההתרחשות הרגשית נרצה להבדיל בין פחד לחרדה, הפחד הינו איום ממשי שמתרחש באותו זמן נתון, לדוגמא במקרה בו מופעלת אזעקה המתריעה על התקפת טילים על ארצנו, יתעורר בנו פחד ממשי אשר מאיים על הקיום שלנו. לעומת זאת, חרדה מתעוררת בעקבות מחשבות על איום שעלול להפתיע בכל רגע, הגוף מפרש את המסרים כסכנה לקיומו ומופעלת התראת שווא. מערכת העצבים שלנו מורכבת משתי מערכות- הראשונה מעוררת והשנייה מרגיעה, כאשר מופעלת אזעקת שווא המערכת המעוררת נכנסת לפעולה: הדופק הופך למהיר יותר, זרימת הדם מוגברת, הורמונים מעוררים מופרשים, הנשימה מהירה יותר וכבדה יותר. תחושת הלחץ הפיזית הינה ממשית והמנגנון האוטומטי מפעיל את אחת התגובות: להילחם, לברוח או לקפוא. הגוף אינו יודע להבחין בין התראת שווא לסכנה ממשית ולכן אנו חווים חרדה בעוצמות חזקות. בשנתיים האחרונות נוצר טשטוש בין הפחד הממשי לחרדה ממה שעלול להתרחש, אנו נעים בין האיום הממשי לחיינו אל מול החרדה המופעלת על ידי המחשבות "מה אם זה יקרה לי?". בתקופה ארוכה זו אנחנו שרויים במתח מתמשך ובעקבות כך הגוף שלנו במצב עוררות מתמשך. בין אם מדובר באיום ממשי אשר מפעיל פחד, או חרדה המתעוררת בשל אזעקת שווא, ישנם דיווחים רבים על עליה חדה בפניה למערכות בריאות הנפש בקרב ילדים ובני נוער.

בקליניקה אנחנו פוגשים צעירים רבים שלאורך תקופה זו מתמודדים עם ההשלכות של הפרעת החרדה, ירידה בערך העצמי ופגיעה בתחושת המסוגלות. סיפוריהם יאפשרו הצצה אל עולמם אשר יאפשר לנו המבוגרים להכיר את תופעות הלוואי הנפשיות שמתעוררות בקרב ילדינו. מכיוון שהמחשבות נסתרות ואינן גלויות לנו ההורים, נוכל לאתר את הקשיים נפשיים איתם הילדים מתמודדים באמצעות צפייה בהתנהגות הגלויה שלהם, כדוגמת התכנסות בחדר, צמצום מגעים חברתיים, דפוסי התנהגות חוזרים, היעדרות או סירוב ללכת לבית ספר, הישגים וציונים נמוכים יחסית ליכולותיו של הילד.

צילום: איתן הס

אריאל בן ה-14 (ש.ב) ממרכז הארץ היה מוביל חברתית ותלמיד מצטיין. כאשר הוא ובני כיתתו עברו ללמוד דרך הזום, הוא לא הצליח להדביק את הקצב. כבר בשיעור מתמטיקה השלישי הוא לא הבין על מה המורה מדבר, כל ניסיונותיו להתרכז עלו על שרטון. במקביל חבריו פתחו משחק און ליין, והפלא קרה, שם הוא הצליח להתרכז ואף נהנה. השבועות חלפו ואריאל נכשל שוב ושוב במשימות ובמטלות הנשלחות בכל בוקר מהמורה, 'אני טיפש' הכריז ללא קול, ושכח את השבחים הרבים שקיבל בעבר ממוריו. בתעודת סוף השנה לא הופיע ציון מעל 40, וזה היה האישור הסופי עבורו, לכך שהוא אכן לא חכם ולא מוצלח. המחשבות ממלאות את ראשו וחוזרות שוב ושוב "אין לי סיכוי להצליח בלימודים, לא ייצא ממני שום דבר", או חמור מכך "אף אחד לא יקבל אותי לעבודה כשאני אהיה גדול, ואני אהיה הומלס". אריאל מאבד את התקווה בתוכו, הוא לא יספר זאת לאף אחד כי זוהי טיפת הכבוד האחרונה שנותרה לו. או אז הוא מתמלא בכעס, אין לו כוח שיציקו לו, הוא לא רוצה להסתכל להם בעיניים. הוא כישלון ובכל פעם שמסתכלים עליו, כולם רואים זאת. הוא מגיב בגסות להוריו הפגועים, אשר מחזירים לו "אתה לא עושה כלום כל היום, לא משעמם לך? אתה לא יכול להיות כמו כולם?", ולא יודעים שהוא פשוט מרגיש בתוך תוכו שהוא לא מסוגל.  

תמר (ש.ב) המתבגרת מבינה היטב את המשמעות של הידבקות על ידי וירוס אלים אשר עלול לכרסם את ריאותיה ואבוי עוד תישא בתוכה מנגנון הרג אשר עלול לפגוע בבני משפחתה האהובים, היא תזכור זאת לעולם ועד. אם זה יקרה, היא לא תסלח לעצמה לעולם, תמיד היא תאשים את עצמה, למה היא לא נזהרה מספיק? המחשבות הללו מרצדות בראשה שוב ושוב, הולכות וחוזרות, הולכות וגדלות. היא מחליטה לקחת אחריות להגן על עצמה ועל בני משפחתה מפני המחלה. היא צפתה שוב ושוב בסרטונים המסבירים כיצד לשטוף את הידיים היטב במשך דקה, ובכל פעם שהיא נוגעת בדבר מה היא מיד רצה לשטוף את ידיה הנגועות. לאחר מספר שבועות היא מזהה קול שבוקע מתוכה "תמר לכי לשטוף ידיים יכול להיות שנדבקת", היא שוטפת את ידיה במשך 5 דקות, חזק, יסודי ונרגעת. תמר החלה להתמודד עם מחשבות טורדניות, בינואר 2021 המחשבות הקופצניות הלכו והחמירו, היא אינה נפגשת עם חברות ואינה יוצאת למקומות ציבוריים מלבד בית הספר. היא מציצה מעבר לדלת חדרה ובודקת שאף אחד לא רואה אותה, ועל קצות אצבעותיה ניגשת שוב לאמבטיה ושוטפת ידיים. על פני כפות ידיה מתגלים חתכים מדממים. אצל תמר התפתחה הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), המאופיינת באובססיביות של מחשבות חוזרות ומטרידות המעוררות חרדה וקומפולסיביות בהתנהגויות חוזרות. בניסיון להתמודד עם המחשבות המטרידות, תמר תבצע שטיפה חוזרת של הידיים בניסיון להוריד את המתח והחרדה.

המחשבות שלנו הן לעולם שקופות ולא נראות, אנחנו יודעים להסתיר אותן טוב טוב מסביבתנו ואף אפילו מעצמנו. אך החרדה היא מתוחכמת, אם לא ניתן לה ביטוי ומקום היא תיקח זאת בעצמה. אחד התסמינים המרכזיים של הפרעות חרדה, במיוחד אצל ילדים עם נטייה לכך, הן תלונות גופניות רבות. תלונות גופניות אצל ילדים הסובלים מהפרעות חרדה יכולות לכלול כאבי חזה, כאבי ראש, מתח, הזעה, קצב לב מוגבר, קוצר נשימה, סחרחורות, הקאה, והנפוצה ביותר הינה כאב בטן. מחקרים רבים מראים שיש קשר בין התלונות לפגיעה בתפקוד ובהישגים בבית הספר. אם אריאל חש ביטויים פיזיים המשתקים אותו הוא אינו יכול להתרכז בלימודים, אבל זה לא מסתיים בזה. ילדים עם הפרעות חרדה נמנעים מפעילויות מהן הם חוששים כללכת לבית ספר, ללכת למפגש חברתי, להשתתף בשיעור. פעמים רבות הפרעות חרדה הולכות יד ביד עם בעיות רפואיות ממשיות, המצבים הרפואיים הנפוצים מהם סובלים ילדים עם הפרעות חרדה הינם מיגרנות, בעיות במערכת העיכול, בעיות בעור, אלרגיות ואסתמה. מחקרים מראים כי ללא טיפול בהפרעות חרדה בילדות, הן נוטות להמשך ולהיכנס למסלול כרוני. הפרעות חרדה בילדות גם מעלות את הסיכוי לפתח הפרעות חרדה והפרעות פסיכיאטריות נוספות בבגרות, בין היתר, דיכאון והפרעות שינה.

הורים רבים משתפים בהתקף רגשי של ילדם היוצא מכלל שליטה, הפרעת פאניקה ואגורפוביה אצל ילדים מאופיינת בהתקפי חרדה/פאניקה לא צפויים, אשר בדרך כלל מאופיינים בהתחלה פתאומית של תחושות גופניות כולל קצב לב מוגבר, הזעה, רעידות, קושי ונשימה מהירה וסימפטומים נוספים. במצב זה עולות מחשבות על מוות, עלפון ואיבוד שליטה. התקפי פאניקה מלווים בביקורים תכופים לרופא הילדים, חדר מיון, ורופאים מומחים. ילדים/נערים הסובלים מהפרעת פאניקה ימנעו או יהיו במצוקה גדולה במצבים בהם הם חוששים כי יופיעו סימפטומים אלו. 

צילום: איתן הס

הצוות החינוכי של אודליה בת ה 12 הבחין בחתכים בידיה שדאגה להסתיר מפני הסביבה. ההורים של אודליה נשלחו לפסיכיאטר, זה קבע כי בעקבות סבל מתמשך של חרדות הנערה מגלה סימנים של פגיעה עצמית. מטופלים רבים מתארים את הפנייה לפגיעה העצמית כחיפוש אחר פתרון מיידי ועצמתי להתמודדות עם הצפה רגשית אותה הם מתקשים ומתקשות להכיל. כלומר, המטרה אינה הכחדה של העצמי, אלא דווקא שימור שלמותו הפסיכולוגית, גם במחיר של שלמותו הפיזית. בני נוער אשר סובלים ממצוקות רגשיות עם מאפיינים טראומתיים, מתמודדים עם קושי לווסת ולהכיל את המצוקות האלו, ופונים לפתרונות של אגרסיביות המופנית כלפי העצמי הגופני.

מיכל פנתה בבקשה לעזרה דחופה: "הבת שלי מגרדת את העור שלה , הידיים שלה מלאות בפצעים שהיא מגרדת ופותחת כל פעם מחדש" מיד הבנתי כי מדובר בתסמונת החיטוט הכפייתי בעור, הנקראת גם דרמטילומניה. לרוב מוקד החיטוט יהיה בעור הפנים או הקרקפת, אך הוא יכול להתבצע בכל מקום אחר בגוף. "ניסינו לעזור לה להפסיק, אני ממש כועסת עליה אבל היא בוכה ואומרת שהיא לא מסוגלת להפסיק". חיטוט בעור יכול להתחיל באופן מודע או לא מודע, כשהוא מתחיל באופן מודע – האדם ניכנע לדחף לחטט, בין אם מקושי להתמודד עם הדחף ובין אם מציפייה לגמול המיוחל. פעמים רבות חיטוט מודע מגיע במצבי לחץ או דיכאון, כשהאדם מרגיש שהוא מתמודד עם מספיק דברים ולא רוצה להתמודד גם מול הדחף, או שהוא מרגיש שמגיע לו לקבל את ההרגעה וההסחה מהמציאות שהחיטוט מספק. הפרעה זו יכולה להתפתח מגורמים שונים, מחקרים מעלים כי חיטוט בעור הוא דרך של הסובלים מדיכאון או חרדות, לווסת רגשות לא נעימים כיוון שאינם מכירים דרך מועילה יותר להתמודד עמם.

ההורים של נדב (שם בדוי) בן ה-15 הגיעו להדרכת הורים כדי לקבל כלים להתמודדות עם הבדידות והניתוק החברתי של בנם נדב. "לפני שנתיים הוא היה בקשר עם החברים שלו בכיתה, הם היו נפגשים והולכים לחוגים ביחד, היה לו חבר טוב שהיה בן בית אצלנו", ההורים משתפים שנדב לא יוצא מהחדר, הוא כל הזמן יושב מול מסך המחשב. הם חושבים שהוא משחק עם חברים, אך לאחר פגישה עם נדב אני מבינה שהוא אינו משחק עם אף אחד מחבריו, הוא משחק עם עצמו. "אני לא עושה כלום, סתם בחדר". נדב משתף שבשעות הלימודים הוא מדבר ומשחק עם החברים ובכל זאת מרגיש שהוא לבד, הוא לא רוצה לאכזב את ההורים שלו אז יצר שגרת אחר הצהרים קבועה בה נראה מהצד כי הוא פעיל חברתית במשחקי און ליין קבוצתיים, אך האמת היא שנדב לא יוצא מהבית, לא מקיים חיי חברה והערך העצמי שנבנה לאורך השנים הולך וקטן.

כמו נדב גם אייל בן ה-18 מספר כי בכל הפסקה הוא אץ לשירותי הקומה וסוגר את הדלת עד לצלצול. חוץ מאייל אין אדם אחד נוסף שיודע את הסוד שלו, גם לא אמא ואבא. אייל מספר כי אין לו עם מי להיות בהפסקות, אף אחד לא מדבר איתו והדבר האחרון שהוא רוצה שידעו זה שהוא דחוי ובודד. בשונה מהפרעות חרדה אחרות, נמצא כי בהפרעת חרדה חברתית ישנו קשר הדוק בינה לבין היעדרן של חוויות חיוביות ורגשות חיוביים. הסובלים מחרדה זו מראים נטייה לפרשנות שלילית ונוטים לפרש גירויים עמומים בצורה שלילית ומאיימת. מתכון להתפתחות של חרדה זו יהיה מורכב מאישיות הילד טרם תקופת הקורונה- אם היה ביישן, מופנם או בעל נטייה לפרש את התנהגות הסביבה כנגדו, לזה נוסיף איום קיומי ממשי לחייו ולחיי משפחתו ובידוד פיזי לאורך תקופות ממושכות וחוזרות- והנה לנו התפתחות של חרדה חברתית. בעקבות הבידוד שנכפה על הילדים ההרכבים החברתיים אשר ניבנו לאורך השנים ואפשרו ביטחון ויציבות לילדים, התפרקו לבלי שוב. אייל צפה בטיק טוק וראה כיצד חבריו לכיתה נפגשו ולא הזמינו אותו. 'הפעם זה סופי' הוא חושב לעצמו 'הם לא רוצים אותי', והבושה הכי גדולה זה אם אמא ואבא יגלו. נדב רואה בסטורי כיצד החבר הכי טוב שלו נפגש עם ילד אחר מהכיתה, הוא רואה בכך נטישה ותחושת הדחייה צורבת בכל גופו. הוא כבר לא מחייך, הוא לא חייך הרבה מאוד זמן.

"את חכמה" אמרתי לביתי לפני שנה כשאיבדה את רצף הלימודים. "את אמא שלי בגלל זה את אומרת את זה". ילדים רבים מדווחים כי להורים אין את הזכות להעריך אותם באמת, הערך העצמי שלהם נבנה מבחוץ, מהחברים, מתגובות המורים, מההזמנות לבילויים. הערכה עצמית הינה העמדה של האדם כלפי עצמו, יכולותיו, הישגיו ומגבלותיו בתחומים שונים. כלומר עד כמה אני טובה, מוכשרת, מוצלחת. הערכה עצמית גבוהה, מבטאת עמדה חיובית כלפי העצמי והיא נתפסה במשך עשרות שנים כעומדת בבסיסה של בריאות נפשית ונמצאה במתאם עם הסתגלות תקינה במגוון רחב של תחומי התפקוד האנושי.

הפרעות נפשיות היו לפני נגיף הקורונה ויהיו גם אחרי, גם להפרעות אלו ישנן וריאנטים חדשים הנוצרים. ילד שאינו מחוסן מפאת החלטת הוריו מרגיש כיצד מערכת שלמה ממתגת אותו, פעם הוא היה מסוכן לסבא וסבתא, היום הוא מסוכן לציבור. הוא אינו כחבריו בעלי התעודה הנחשקת, הוא אינו יכול לקנות מיץ בקניון, הוא הרבה פחות מחבר שלו. לא רק שהוא אינו מסוגל ללמוד, הוא טיפש מוחלט, הוא יושב בבית בזמן שחבריו ממשיכים ללמוד, מחבק את החרדה שלו ומזין אותה בעוד קורטוב של לחץ. בני נוער רבים איבדו את היכולת לשמור על חיי חברה, רבים מהם מרגישים תחושות בדידות וכישלון. הפרעות חרדה אצל ילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 נעה בשכיחות של בין 6% ל- 13%. עקב עומס הפניות, ההמתנה של ילדים והורים רבים לאבחון אצל פסיכיאטר, טיפול תרופתי ו/ או טיפוליים רגשיים היא ארוכה במיוחד. הדשבורד של משרד הבריאות נותר יתום מכמות המאומתים לחרדה ותחלואה נפשית, על אף כי ידוע בימינו שתחלואה פיזית הינה מושפעת ישירות מתחלואה נפשית. ההפרעות הנפשיות זוכות לקמפיין שקט ועלוב לעומת נגיף עם יח"צ עולמי. בשנים הקרובות יבצעו מחקרים רבים והנתונים המדאיגים יחשפו, עד אז אנחנו רואים את תורי ההמתנה הארוכים לטיפולים, ילדים רבים אשר ממתינים לאבחונים בקופות החולים ומחלקות פסיכיאטריות מלאות עד אפס מקום.

השנתיים האחרונות הוקדשו למלחמה במגיפה עולמית, וכידוע כשיוצאים למלחמה ישנו מחיר שנדרש לשלם. החיילים בשטח הקרב עלולים לפתח הפרעה פוסט-טראומתית, אשר מופיעה בעקבות אירוע טראומתי בו האדם נחשף או שהיה עד, לאירוע/ים הקשור במוות, או איום במוות, פציעה חמורה או איום לפגיעה בשלמות גופו או גופם של אחרים ובתגובה עולים הפחד מהמוות, חוסר האונים ו/ או האימה הקיצונית. את התפתחות ההפרעה הפוסט טראומתית, נוכל לבחון רק כאשר תסתיים המערכה, אך כבר בימים אלה אפשר לתאר את הילדים שלנו כחיילים המוצבים בחזית. ההנחיות המחמירות ביותר הוטלו על אוכלוסיית הילדים ולכן ניתן לתפוס את הזירה החינוכית כמאיימת יותר מהזירה הרפואית. האוכלוסייה הצעירה נדרשת לשלם את המחיר הכבד ביותר- אובדן השנים הטובות והחשובות ביותר להתפתחות הערך העצמי, הבריאות הנפשית, הכישורים החברתיים והתפתחות ה"אני" המיוחד להם. במהלך השנתיים שאוכלוסיית ישראל מתמודדת עם מצב חירום, היו לא מעט שהזהירו מפני התחלואה הנפשית העולה, מפני ההשלכות הכבדות, אך לא הייתה להם אוזן קשבת. היום לא נותר לכולנו אלא לאסוף את השברים, לרפא לבבות ולמען הדורות הבאים לבקש ממקבלי ההחלטות לקחת אחריות מלאה על המדיניות שהובילו, אמנם הגוף בריא אך הנפש חולה. 

המלצתנו להורים, בני המשפחה, אנשי חינוך ובעלי מקצוע להביט סביב ולבחון האם בסביבתכם ישנם ילדים ובני נוער אשר מבטאים תגובות פיזיות של חרדה וסטרס, מתרחקים מהזירה החברתית ומתכנסים בחדרם או חווים ירידה משמעותית בלימודים. בכדי לעזור להם מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע כיועצת בית הספר, רופא הילדים או רופא המשפחה, שירותי קופות החולים, מטפלים רגשיים ויועצי משפחה בקהילה, כמו כן ניתן לפנות לעמותת ער"ן בטלפון 1201, ולקבל תמיכה מידית.

'כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו' (משנה, סנהדרין ד ה).

 

___________________________________________________________

 

הילה שילה יועצת משפחתית וזוגית, מטפלת רגשית, בהתמחות CBT לילדים ובני נוער

BA פסיכולוגיה

MA מתמחה במשפחות, יועצת משפחתית וזוגיות

בהתמחות CBT

*צילום השער מאת איתן הס

 

מי שמעוניין לפנות לגורמים מקצועיים ניתן ליצור קשר עם care point דרך האתר או בטלפון: 03-3036266

 

ביבליוגרפיה

התערבות פסיכו-חינוכית לטיפוח הערכה עצמית של ילדים ומתבגרים במסגרת בית הספר,  אורנה נוימן ורן אלמוג

תלונות גופניות אצל ילדים הסובלים מהפרעות חרדה, מאת ד"ר יונתן קושניר

Phillips, K. A.; Taub, S. L (1995) Skin picking as a symptom of body dysmorphic disorder. Psychopharmacology Bulletin, Vol 31(2)

Keuthen  N.J, Deckersbach, T ,Wilhelm, S, Hale,E, Fraim,C, Baer. L, O'sullivan,R.L, Jenike (2000). M.A. Repetitive Skin-Picking in a Student Population and Comparison With a Sample of Self-Injurious Skin-Pickers. Psychosomatics vol41(3)

Walsh, B. (2006). Treating self-injury: A practical guide. New York: Guilford Press.

Taylor, S.E., & Brown, J.D. (1988). Illusion and well-being: A social psychological perspective on mental health. Psychological Bulletin, 103, 193-210.

שתפו:

Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
Email
Print

מעבר בין כתבות

תגובה אחת

  1. הלוואי ותהיה כאן מסה ענקית של התעוררות להבנה שאנחנו מתמודדים מול פושעים ובריונים והציות יופסק לאלתר והאהבה של הורים לילדיהם יגבר על הפחדים והחרדות
    פעם זה היה ברור לכולם שלחיות בפחד גרוע מלהיות חולה….
    כואב על הנוער, על אנשים שאיבדו את פרנסתם ומתמודדי נפש סובלים מהחמרה במצבם ובחסר בטיפול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מודעה

מודעה

כתבות נוספות:

קטגוריות

הצטרפו אלינו

היו הראשונים לקבל את העדכונים הכי חמים

יכול לעניין אותך גם:

תרומה עם Paypal

PAYBOX

העברה בנקאית

רוני גאמר
בנק לאומי 10
סניף 857
חשבון: 4829580

IL810108570000004829580 :Iban

דילוג לתוכן