חיסונים כל הדרך למטה

בזכות החיסונים ניצלנו מהמחלות הנוראיות
שקטלו מליונים לאורך ההיסטוריה!
האמנם?

כל מדינה אשר מחשיבה את עצמה כמפותחת מבחינת שירותי הבריאות דואגת לחסן את אוכלוסייתה באופן מירבי ומתן החיסונים בגיל הילדות נחשב אצל רוב הציבור כמובן מאליו. הידע של רובנו בנושא החיסונים הוא דל, אולם למרות זאת, ניתן להניח שרוב האנשים בטוחים שמתן חיסון לילדיהם ימנע את הידבקותם של היקרים להם מכול במחלות ואת התפשטותן של המחלות שכנגדן מחסנים. רובם של ההורים המחסנים, כמו גם של הרופאים והאחיות, אף לא יהססו לקבוע בנחרצות ש"בזכות החיסונים ניצלנו מהמחלות הנוראיות שקטלו מיליונים לאורך ההיסטוריה!".

זאת ועוד – רשויות הבריאות, בארץ ובעולם, נוהגות לשנן לנו השכם וערב שבזכות החיסונים נעלמו המגפות הנוראות מהעולם המערבי, והפכו למחלות נדירות שכבר כמעט ואינן גורמות לנפגעים. להלן ציטוט מייצג מתוך מאמר על חיסונים שהתפרסם ב- 31 במאי 2009 ב-^[1]YNET המדגים את הדרך בה מתקבעת לה התפיסה (השגויה, כפי שיתברר בהמשך המאמר) לגבי הסיבה למיגור המחלות הזיהומיות:

"קשה להגזים בחשיבות שמייחסת הרפואה המודרנית  לחיסונים. מאמר שהתפרסם בשנת 2000 בעיתון ההסתדרות הרפואית האמריקאית הגדיר את החיסונים כאחד מעשרת ההישגים הגדולים של בריאות הציבור בסוף המאה הקודמת, יחד עם הפחתת מחלות זיהומיות… נתונים מארה"ב מראים על ירידה דרמטית במספר רב של מחלות זיהומיות כתוצאה משימוש בחיסונים נגדן."

במאמר זה אבדוק האמנם בזכות החיסונים ניצלנו מהמחלות הנוראיות שקטלו מיליונים לאורך ההיסטוריה? לצורך בחינה של השאלה הזו אציג במאמר זה סדרת מחקרים שנעשו לאורך מספר שנים בבריטניה ובעוד ארבע מדינות באירופה וכן בארצות הברית.

ב-1962 פרסם ד"ר תומס מק'קיאון, רופא בהכשרתו וראש המחלקה לרפואה חברתית באוניברסיטת בירמינגהאם שבאנגליה, מאמר שבחן את נתוני התמותה הרשמיים ממחלות זיהומיות בבריטניה במאה התשע-עשרה. מק'קיאון מצא שבמהלך התקופה הנבדקת נרשמה ירידה משמעותית בתמותה בכמה מהמחלות הזיהומיות הבולטות, וזאת על אף היעדרם של אמצעים רפואיים – תרופות או חיסונים, למניעת המחלות או לטיפול בהן.[2] לפי ממצאי המחקר של ד"ר מק'קיאון, בשחפת ירדה התמותה ב-50% במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, בטיפוּס נרשמה ירידה בתמותה של כ-80%, בשָׁנִית (סקרלטינה) גם כן ירידה של כ-80%, ובמחלות מעיים – דיזנטריה וכולרה ירדה התמותה בכ-30%. לאף אחת ממחלות אלו לא היה בנמצא חיסון או תרופה במאה התשע-עשרה, כך שהירידה התלולה בשיעור התמותה מהן נבעה כנראה מגורמים אחרים.

ב-1975 פרסמו מק'קיאון וצוות עמיתיו למחקר מאמר נוסף בו בחנו את נתוני התמותה בבריטניה ממחלות זיהומיות במאה העשרים עד מועד פרסום המאמר, כלומר עד שנות השבעים.[3] על-פי הנתונים הרשמיים, יותר ממחצית מהירידה בתמותה ממחלות זיהומיות נרשמה לפני שנת 1931. ראוי לציין שהשימוש בסולפונאמידים (התרופות שקדמו לאנטיביוטיקה) החל רק ב-1935, והאנטיביוטיקה נכנסה לשימוש רק בשנות הארבעים.

לדוגמה התמותה ממחלת השָׁנִית, הנגרמת (לפי המדע הרשמי) מחיידק הסטרפטוקוק, שהצטמצמה בבריטניה ב-80% עוד במאה התשע-עשרה, פחתה בבריטניה בעוד כ-90% מתחילת המאה ועד 1931, וכך גם התמותה ממחלות מעיים. שיעור התמותה משחפת, שהצטמצם בבריטניה ב-50% עוד במאה התשע-עשרה, ירד בעוד כשני שלישים בשלושת העשורים הראשונים של המאה העשרים. ראוי לציין שהתרופה האנטיביוטית סטרפטומיצין, הנחשבת כטיפול האפקטיבי לשחפת, נכנסה לשימוש רק ב-1947 וחיסון לשחפת הופיע בבריטניה רק ב-1954. בסך הכול כחמש שישיות מהירידה בשיעור התמותה משחפת מאז 1850 הושג עוד לפני שהוכנס לשימוש טיפול תרופתי למחלה.

בשעלת הייתה ירידה בתמותה של כ-86% אחוזים לפני שנת 1935. חיסון לשעלת נכנס לשימוש בבריטניה רק ב-1952. בחצבת נצפתה ירידה מהירה ומשמעותית של כ-82% אחוזים בשיעור התמותה לפני 1935, כלומר לפני כניסת הסולפונאמידים ועשרות שנים לפני כניסת החיסון למחלה בבריטניה (ב-1969). לגבי חיסונים אחרים שהוכנסו בבריטניה לשימוש רחב במהלך המאה העשרים – ההשפעה, אם בכלל הייתה כזו, אינה מורגשת כי שיעור התמותה ממחלות כגון פוליו וטטנוס לא היה גבוה מלכתחילה עקב שכיחותן הנמוכה. מחלות ילדות נפוצות כאדמת, חזרת ואבעבועות-רוח גרמו למוות רק במקרים נדירים ביותר.

במחקר המשך שערכו מק'קיאון וצוות עמיתיו, לבדיקת הסיבות לירידה בתמותה בארבע מדינות נוספות באירופה- שבדיה, אירלנד, צרפת והונגריה, נמצאה תמונה דומה.[4] מק'קיאון סיכם את מחקריו באומרו שניתוח הנתונים בבריטניה ובארבע המדינות הנוספות באירופה אותן חקר אינו מותיר מקום לספק שהירידה בתמותה הכללית, ובפרט בתמותה ממחלות זיהומיות, התרחשה לפני 1935, עת החלו להופיע הטיפולים הנחשבים אפקטיביים, קרי תרופות וחיסונים, למחלות הזיהומיות.

ומה מעבר לים – בארצו של הדוד סם? כבר בשנת 1937 הופיע בשנתון הסטטיסטי האמריקאי נתון מעניין לפיו חלה ירידה בשיעורי התמותה מטיפוס ומדיפטריה מתחילת המאה בכ-90%.[5] בשנת 1977 פרסמו שני חוקרים אמריקאים, סוציולוג מאוניברסיטת בוסטון ומתמטיקאית מאוניברסיטת הרווארד, מחקר בנושא הנ"ל.[6] כמו בבריטניה ובעוד ארבע מדינות באירופה, גם בארצות הברית נרשמה ירידה ניכרת בשיעור התמותה הכולל במאה העשרים, שהגורם העיקרי לה הייתה הירידה הניכרת בשיעור התמותה ממחלות זיהומיות.

גם בשעלת נרשמה בארצות הברית ירידה ניכרת בתמותה שנים רבות לפני שהוכנס החיסון נגד המחלה, בסוף שנות הארבעים. בסימפוזיון על מחלת השעלת שנערך ב-1978 על-ידי מכון הרפואה האמריקאי ה NIH – National Institutes of Health, דווח שהירידה המשמעותית בתמותה משעלת בארצות הברית חלה עד 1939, ונאמר כי את הירידה הזו בתמותה קשה לייחס לחיסון נגד המחלה.[7] תאמינו או לא, ממצאי המחקרים הללו זכו לאישוש על-ידי ה-CDC -Centers for Disease Control and Prevention, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, של מחלקת הבריאות של ארצות הברית, במאמר שפורסם ב-1999 בירחון איגוד הרפואה האמריקאי.[8]

גם "המרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות" השייך ל-CDC, שנתוני התמותה האמריקאים שלו נחשבים לאמינים ביותר, הציג נתונים דומים. לפי הנתונים התמותה ממחלות זיהומיות בארצות הברית ירדה בכ-90% מראשית המאה העשרים ועד סוף שנות הארבעים, כלומר לפני שנכנס החיסון הראשון לשימוש נרחב (דיפטריה- טטנוס- שעלת).

לפי הנתונים שהוצגו במחקר של "המרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות", שיעור התמותה מתשע המחלות הזיהומיות העיקריות ירד דרמטית עד סוף שנות הארבעים, ובמיוחד תמותת ילדים ותינוקות, שירדה לרמה אפסית, כלומר לפני כניסת החיסונים. מעניין שגם שיעור התמותה ממחלות דיזנטריה וטיפוס הבטן, שכנגדן לא הונהגו בארצות הברית מעולם חיסונים, ירד בהיקף רחב.

לאחר פרסום המחקר שנערך על-ידי ה-CDC, שב ואישש צוות חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס-הופקינס (המוערכת במיוחד בשל תכניות הרפואה, הבריאות, והמדע שלה), בבולטימור שבמרילנד, ארצות הברית, את מסקנותיו, וקבע ש"כמעט 90% מהירידה בתמותה ממחלות זיהומיות בילדים בארצות הברית התרחשה לפני 1940, כשרק קומץ תרופות אנטיביוטיות או חיסונים היו זמינים". החוקרים סיכמו את מאמרם באומרם ש"החיסונים אינם אחראים לירידות הבולטות בתמותה שניצפו במחצית הראשונה של המאה העשרים".[9]

על כך יש לחזור ולהדגיש שגם מחלות שעבורן לא פותח כלל שום אמצעי רפואי אפקטיבי נעלמו. מחלת הכולרה שהפילה אלפי חללים באירופה ובארצות הברית במאה התשע-עשרה נעלמה כמעט לחלוטין במאה העשרים, וכך גם התחלואה והתמותה ממחלת טיפוס הבטן, אחת המחלות המאיימות ביותר של המאה התשע-עשרה.[10]

במאמר שפורסם ב-2001 ומופיע באתר הרשמי של – The National Center for Biotechnology Information (המכון הלאומי האמריקאי למחקר ביוטכנולוגי, השייך למכונים הלאומיים לבריאות), מציין החוקר, פרופסור גרין, פרופסור לבריאות הציבור ומיקרוביולוגיה באוניברסיטת מינסוטה, ארצות הברית, שכבר בין השנים 1850 ל-1900 נרשמה ירידה בתמותה מכולרה, אבעבועות שחורות, מלריה וטיפוס, ובחצי הראשון של המאה העשרים כבר הושג ניצחון גם על חצבת, דיפטריה, שחפת ושנית. כל זאת הרבה לפני שהחל השימוש בחיסונים לאלו מבין המחלות הנ"ל שכנגדן קיימים חיסונים (כאמור, לחלק מהמחלות הללו כלל לא קיימים חיסונים גם כיום).[11]

תמונה דומה מתקבלת גם ממחקרים מארצות נוספות בעולם. באוסטרליה נרשמה ירידה של כ-95% בתמותה משעלת במחצית הראשונה של המאה העשרים, כשהחיסון נגד מחלה זו הוכנס לשימוש כחלק מחיסוני השגרה רק ב-1953.[12] בניו-זילנד דווח ב-1932 על ירידה בשיעורי התמותה משנית, דיפטריה, חצבת ושעלת. למותר לציין שבאותה עת לא היו קיימים בניו-זילנד חיסונים נגד מחלות אלו.[13] נראה אם כן שגם הנתונים הרשמיים וגם המחקרים המדעיים של מכוני המחקר הממסדיים בארצות הברית מלמדים שלחיסונים הייתה אולי תרומה שולית וזניחה להפחתת התחלואה, ובעיקר התמותה, מהמחלות הזיהומיות שכנגדן מחסנים כיום.

העיסוק בגורמים האמיתיים שהביאו לירידה הדרסטית בתמותה ובתחלואה ממחלות זיהומיות באירופה ובארצות הברית בין אמצע המאה התשע-עשרה לאמצע המאה העשרים, חורג מתחומי הדיון במאמר זה. אך ניתן לומר בקצרה, שהתשובה לשאלה מה היו אפוא הגורמים לירידה זו, היא שהירידה הושגה בעיקר עקב שיפורים בסניטציה, בכניסת צנרת מים ומתקני שירותים לבתים, בהובלת מי השופכין ואספקת מי שתייה נקיים, ביציאתם ההדרגתית של הסוסים מהערים, שהפרשותיהם היוו בעיה תברואתית חמורה (סוס עירוני ממוצע ייצר כעשרה ק"ג צואה וליטר שתן ביום[14]), בפיתוח המודעות להיגיינה האינדיבידואלית של בני התקופה, בעלייה ברמת החיים תודות לפיתוח אמצעי קירור למזון, באספקת תזונה טובה וטרייה יותר תודות לפיתוח אמצעי הובלה מהירים יותר למזון מהכפר לשוק העירוני, ובכניסת אמצעים רפואיים אחרים, שאינם חיסונים.[15]

עוד ניתן לומר, שמנתוני התמותה ממחלות זיהומיות במאה העשרים, עולה בבירור שלחיסונים לא היה תפקיד משמעותי בהפחתת מקרי המוות ממחלות אלו. בין השנים 1900-1955 כבר הופחתה התמותה ביותר מ-90 אחוז, למרות שלרוב המכריע של המחלות כלל לא היה חיסון. בהמשך, עם הכנסת החיסונים, הופחתה התמותה רק בעוד 3 אחוז. בהנחה הסבירה ששיעור מקרי המוות תואם גם את שיעור התחלואה החמורה במחלות השונות – ניתן לומר בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים: הטענה כאילו החיסונים מיגרו את המחלות הזיהומיות היא טענה שגויה.

הצורך בחיסונים הינו הנחת יסוד בסיסית בקרב הציבור, ורובינו חונכנו לחשוב כי חיסונים הם ענין ברור. אנחנו קיבלנו חיסונים ורובינו לוקחים את ילדינו לטיפת חלב להתחסן, לרוב ללא מחשבה שניה. אנו מתכווצים כאשר הילד מקבל זריקה ועוד זריקה, לפעמים אנו בוכים איתו, אך אנו בטוחים שזה רק לטובתו. שאחרי הכול, האם לא היו אלו החיסונים שפטרו את האנושות מכל אותן מחלות ילדות של העבר? על שאלה זו ניסיתי לענות במאמר זה.

חלק מהמחקרים שהוצגו במאמר זה, או היבטים מסוימים בהם, זכו במהלך השנים לביקורות בקרב חוגי המדע. עם זאת לא ניתן להכחיש שהנתונים ההיסטוריים הרשמיים, והמקובלים על כל העוסקים בדבר, מצביעים באופן ברור על כך שהמיתוס הגורס שהחיסונים אחראים להדברתן של המחלות הזיהומיות הוא שגוי. נתוני התחלואה ובעיקר התמותה ממחלות זיהומיות בבריטניה, במדינות נוספות באירופה, ובארצות הברית, ירדו בשיעור ניכר מאמצע המאה ה-19 ואילך, וחלקן אף נעלמו מחיינו, ולתרופות ולחיסונים הייתה על כך השפעה מועטה מאד (אם בכלל).

כמו כן אין חולקים על כך שבעולם המערבי האיוּם מצדן של המחלות הזיהומיות הולך ופוחת ב-150 השנים האחרונות. למרבה הצער נראה שרשויות הבריאות, האמונות בכל מדינה ומדינה על בריאות הציבור ומניעת מחלות, ממשיכות, מסיבות שונות, להדגיש את החשש והאיוּם מפני המחלות הזיהומיות, ולהקדיש מעט תשומת לב, ומעט מחקרים, למחלות החדשות – הכרוניות, להן אקדיש את המאמר הבא, ולנזקים העצומים של מחלות אלו.

…

*תמונת השער צולמה על ידי דיוויד מארק מפיקסביי

---

[1] https://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3723858,00.html

[2] https://www.jstor.org/stable/2173119

[3] https://www.jstor.org/stable/2173935

[4] https://www.jstor.org/stable/2173815

[5] http://data.nber.org/vital-stats-books/VSUS_1937_1.CV.pdf

[6] https://drive.google.com/file/d/1N9Vt2A2iPPZWHkwc_04IEMN1dIwEs65Q/view

[7] https://books.google.co.il/books?id=GEZkzm7nsUYC&pg=PA250&lpg=PA250&dq=Mortality+from+Pertussis+in+the+united+states+has+declined+remarkably+since+1900.&source=bl&ots=jVNkhPy6FF&sig=ACfU3U209OEJ6WuV3-KvVhbe72pzOb0KZA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwj86unF2fPnAhVBqxoKHehwCu0Q6AEwAHoECAYQAQ#v=onepage&q=Mortality%20from%20Pertussis%20in%20the%20united%20states%20has%20declined%20remarkably%20since%201900.&f=false

[8] https://drive.google.com/file/d/1UuaAfOb3muFxfYgq-yGf3DsV1am1VjCM/view

[9] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11099582/

[10] https://drive.google.com/file/d/1NgxDUuXCDNgNzFwBovBkn7186ThcIrUQ/view בארצות הברית +

https://archive.is/2zzwJ בבריטניה

[11] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11486254/#affiliation-1

[12] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/64761/

[13] https://atojs.natlib.govt.nz/cgi-bin/atojs?a=d&d=AJHR1932-I-II.2.3.2.29&e=——-10–1——0–

[14] https://drive.google.com/file/d/1Kfk5osa-wcmHc0f9R5nfynqmavChV5ug/view

[15] https://www.jstor.org/stable/2173815