25 אפריל ,2024

החוליה החלשה

המקום הכי טוב להסתיר בו את האמת זה לעיני כולם. וכך במשך שנים מסתירים מאיתנו באופן גלוי וברור, אם רק נדע לחפש ולחבר את הנקודות, את האמת על הממשלה שלנו ועל כל החוקים שחוקקה מאז הקמתה. חוקים שלמעשה אין להם שום תוקף חוקי כמו גם לאף אחת מהממשלות מאז הקמת המדינה. אז איך זה בכל זאת עובד כל השנים האלה?

Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
Email
Print

השרשרת חזקה בדיוק כמו החוליה החלשה ביותר שלה

מכתב שנשלח לאחרונה על ידי עו"ד יוסי ביטון לכל חברי הכנסת חושף מחדל חמור בתולדות ראשית המדינה, נושא, שאם יגיע לידיעת הציבור הרחב יעשה רעידת אדמה שעשויה לשנות את כל פני המדינה.  סקרנים לדעת במה מדובר? לפני שאתחיל, הערה חשובה:

כל הדברים שנאמרים פה אינם סוד, הכל זמין לקריאה ונגיש לציבור הרחב באתר הכנסת, בויקיפדיה ובאתרים נוספים.  הסיבה שזה לא ידוע לציבור הרחב היא שאנחנו גדלנו עם נרטיב מאוד מסויים שפירק את הפאזל וערך לנו את הסיפור ההיסטורי מחדש, תוך העלמת נקודות קריטיות ובלי להתייחס למשמעות של הדברים ברמה המשפטית, הבינלאומית והחברתית, ועכשיו, מוטל עלינו לחבר את הנקודות מחדש כדי לגלות מה קרה שם.

אז בואו נתחיל מההתחלה.

ב29 לנובמבר 1947 האו"ם העביר את החלטה 181. כולנו מכירים אותה בתור תוכנית החלוקה, שבאותה תקופה נחשבה לדבר משמח כי 33 (מעניין למה דווקא 33…) מדינות הכירו בזכותם של היהודים למדינה משלהם. אבל החלק הפחות מוכר בנרטיב זו ההוראה של ההחלטה הזו, שקבעה שלכל אחת משתי המדינות (היהודית והערבית) תוקם מועצת ממשלה זמנית שתיקח לידיה את הסמכויות השלטוניות עם סיום המנדט הבריטי ותקיים בתוך חודשיים לכל היותר בחירות לאספה מכוננת שתפקידה לכונן חוקה שלאחר מכן תתפזר ותכריז על בחירות לפרלמנט הראשון שיפעל על בסיס החוקה. הבחירות הצפויות לפרלמנט על בסיס החוקה היו אמורות להיות המעבר לעצמאות באופן חוקי ורשמי.

על ענייני היישוב היהודי היה ממונה באותה תקופה הועד הלאומי שנבחר בבחירות יחסיות בשנת 1920 וקיבל הכרה רשמית על ידי השלטון הבריטי ב-1928. הוועד קיבל רק סמכויות משפטיות ומנהליות, כלומר היה מחוייב לחוק הבריטי ולכתר וכל תפקידו היה לנהל את ענייני היישוב בהתאם. עד שנת 1944 הוועד הלאומי איבד את הלגיטימיות שלו בקרב מרבית העם (אגודת ישראל והעדה החרדית, התנועה הרוויזיוניסטית והספרדים ובני עדות המזרח). הניתוק הזה בין רוב העם וההנהגה השתרש במדינה לאורך השנים כפי שמשתקף בהיסטוריה של המדינה, כאשר ההנהגה נתפסה לאורך השנים כשמאל אליטיסטי שעושה דברים בניגוד לרצון העם.

על אף החרמת הבחירות וההתנגדות הרחבה לוועד הלאומי, להחלטותיו ולדרכו,  ב-12 לאפריל 1948 מונתה (לא נבחרה) מועצת העם שברובה היתה מורכבת מחברי הועד הלאומי שלא היה מקובל על רוב העם ומתוכה מונתה מנהלת העם על ידי בעלי ההון של אז דרך ההסתדרות הציונית. הם הפכו להיות הגוף המנהל של כל ענייני היישוב היהודי במקום הוועד הלאומי ולמעשה מונו על ידי בעלי אינטרסים, ללא הכרה או הסכמה של השלטון הבריטי או בחירה והסכמה של העם.

בן גוריון כתב באותו זמן (10 ימים לפני ההכרזה על העצמאות):

"מועצת העם ומנהלת העם – זה לא פרלמנט וזאת לא ממשלה. יקום, ואנחנו מאמינים בקרוב, פרלמנט חפשי במדינת ישראל, על יסוד בחירות דמוקרטיות של כל אזרחיה… ותקום אז גם ממשלה נבחרת, אחראית לפני הדמוקרטיה של מדינת ישראל. מנהלת העם ומועצת העם – זוהי מפקדה לשעת–חירום, לעמוד בשער ולמנוע את התוהו ובוהו שממשלת המנדט בזדון הטילה על הארץ, בניגוד להכרזת האומות המאוחדות. וכמפקדה של שעת חירום, אולי, לא נוכל לקיים את כל מצוות הדמוקרטיה, לא נוכל לקיים גם הרבה מצוות חשובות ויקרות אחרות."
דוד בן גוריון מתוך ויקימדיה

אבל מילים לחוד ומציאות לחוד. בניגוד גמור להחלטת האו"ם 181 בה נקבעו גם סדרי הממשל הזמני עד כינונן של המדינות החדשות, וכן נקבע שהמדינות החדשות יכריזו על עצמאותן בחודש אוקטובר 1948, שעות ספורות לפני סיום המנדט הבריטי. בשעות אחר הצהריים של ה-14 למאי 1948 הכריזה מועצת העם (חודש אחד בלבד לאחר שמונתה על ידי בעלי ההון) על העצמאות של ישראל.

במגילת העצמאות שנכתבה על ידי מועצת העם, ללא כל התייעצות עם העם, הוצהר כי:

"…עד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ע​ל-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית".

כאן קרו שלושה דברים במקביל. האחד הוא שמועצת העם הכריזה עצמאות באופן חד צדדי ובניגוד להחלטת האו"ם. יחד עם זאת בהתאם להחלטת האו"ם 181, מועצת העם התחייבה שתיבחר אסיפה מכוננת שתיקבע חוקה עד הזמן בו המדינה היתה אמורה באופן חוקי להכריז עצמאות, אך כפי שנראה בהמשך זה היה רק מס שפתיים. הדבר השני שקרה הוא הקביעה ההצהרתית שמועצת העם הכריזה על עצמה כממשלה זמנית, בלי לקבל על כך אישור מהעם, בלי בחירות ובלי שום משאל. הם החליטו והם קבעו וזהו. הדבר השלישי והחשוב יותר שקרה באותו מעמד של הכרזת העצמאות (הלא חוקית), זה החלק הפחות מוכר לציבור הישראלי- המנשר שמועצת העם הקריאה מיד לאחר הכרזת העצמאות שנקרא "מנשר מועצת המדינה הזמנית".  למנשר הזה אין שום סמכות חוקית, הוא רק הכרזה הצהרתית (Proclamation). זה כמו שאני אצהיר בהכרזה מול קהל שאני מלך השכונה ומהיום כולם צריכים לציית להוראות שלי. 

כבר בסעיף הראשון מתוך ה-3 של המנשר נאמר:

"מועצת המדינה הזמנית היא הרשות המחוקקת. מועצת המדינה הזמנית זכאית להעניק מסמכות זו לממשלה הזמנית לשם חקיקה דחופה."

זה אומר שמועצת העם הכריזה שעד לכינון חוקה הם יהיו מועצת המדינה הזמנית- כלומר, מינו את עצמם לממשלה הזמנית, ובמקביל קבעו בלי שום אישור חוקי מהאו"ם או מהעם ובלי בחירות דמוקרטיות כלשהן, שהם הרשות המחוקקת היחידה והם יכולים להעניק את סמכות החקיקה לממשלה הזמנית (כאמור הם מינו מתוך עצמם את מנהלת העם לתפקיד הזה) אבל לכאורה רק לצורך חקיקה דחופה. זה כשלעצמו בעייתי, כי נעשה פה מחטף. קבוצה של אנשים שמעולם לא נבחרו לתפקיד על ידי העם אלא מונו על ידי בעלי אינטרסים, ניכסו לעצמם את תפקיד הממשלה ובית הנבחרים (בלי בחירות) וקבעו בהכרזה בלבד שהם הרשות המחוקקת, מה שנותן להם לדעתם את הזכות לחוקק חוקים כאוות נפשם. אז תחשבו איך זה נראה באופן אובייקטיבי כשאפילו השלטון הדיקטטורי של המפלגה הנציונל סוציאליסטית בגרמניה רק 15 שנים קודם לכן, היה צריך להגיע לשלטון דרך בחירות חוקיות ואישור חוקי מסמכות של נשיא.

אבל הבעיה האמיתית היא לא עצם ההצהרה אלא מה שקרה מיד לאחר מכן. תזכרו שכל הדברים האלה קרו בתקופה מאוד קשה לציבור, מדינות ערב והערבים שהתגוררו בשטחי המנדט פעלו בכל דרך לפגוע ביהודים שזה מקרוב באו. היו פרעות, התקפות, פיגועים, התנכלויות… זו היתה מלחמה על עצם הקיום של החברה היהודית החדשה, מה שדרש אחדות והשמת כל ההגיון והמחשבה על פוליטיקה, חוק, ממשל וכל זכויות האזרח בצד. בעת מלחמה הכל נדחק הצידה עד שהאיום מוסר ומושג שקט.

זה משהו שדי מובן מאליו וברור, פסיכולוגיה אנושית בסיסית, ובישראל רוויות המלחמות אנחנו יודעים את זה (לפחות עד לעשרים השנים האחרונות) שכל העם מתגייס למען המטרה המשותפת במלחמה על הקיום שלנו. אחרי כן אפשר להסתכל מחדש ולהתלונן ולהכות על חטא, אבל בזמן המלחמה כולם מתגייסים למאמץ הלאומי, ובאותה תקופה כשהיו בערך חצי מיליון יהודים בארץ, אי אפשר להתחיל להתווכח עם כלום. הרקע הזה חשוב מאוד להבין את גודל המחטף שנעשה פה, בחסות המלחמה ובתירוץ מושלם.

לא עברו 4 ימים מהכרזת העצמאות, כשהעם עוד נמצא באופוריה ושמחה, תוך כדי מלחמת קיום קשה, (ולהזכירכם שבאותה הכרזה התחייבו אנשי מועצת העם לכונן חוקה לישראל) – והממשלה הזמנית שנתנה לעצמה רשות לחוקק חוקים דחופים בלבד, הכריזה בלי סמכות על מצב חירום במדינה (ועל זה בהמשך) ואת פקודת סדרי השלטון המשפט שהיא קבעה (פקודה זה חוק תחת השלטון הבריטי) שלמעשה היה החוק הראשון שלה שגזר את הסמכות שלו מהכרזת המדינה והמנשר שהוקרא אז (ולמעשה הופך את המנשר לחוק מחייב), ושם הובהר בין היתר שמועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית קובעות לעצמן מה שהן רוצות. למשל: סדר הישיבות והעבודה, חלוקת שטח המדינה, שהמועצה היא הרשות המחקוקקת (מטעם עצמה כי היא הכריזה על עצמה את זה), ביטול כל הסמכויות של הכתר הבריטי אבל אימוץ החוקים שלו, הסמכת בתי המשפט להמשיך כסדרם במסגרת החוקים שמועצת העם תקבע להם, הקמת מליציות חמושות בתירוץ של הגנה על המדינה (אבל זה נמשך לתוך המדינה בעיתות שלום) וכמובן שתשלומי מיסים שנועדו למנדט ולא שולמו יועברו למועצת העם והממשלה הזמנית מטעם עצמה, כי… למה בעצם לא לעשות קופה?

ומה היה כל כך דחוף בזה? כלום, זה לא שינה מאומה למאמץ המלחמתי, זה לא שיפר כהוא זה את המעמד של המדינה החדשה בעולם, לא היה בזה שום הכרח דחוף והחוק הזה היה יכול להיחקק באופן מסודר בזמן מאוחר יותר. הרי הממשלה הזמנית היתה לכאורה בעלת סמכות מהאו"ם להמשיך את שלטון המנדט באופן עצמאי. ובכל זאת, ככה, בלי בחירות, בלי הסמכה, בלי שום גיבוי חוקי או מדיני או אחר, הנבחרים מטעם עצמם, המינוי של בעלי ההון, הכריזו על עצמם בחוק שהם קבעו לעצמם שהם הרשות המחוקקת ורק להם מותר לעשות מה שבא להם, כלומר הם גנבו את השלטון החוקי הראשון שהיה אמור להיבחר בבחירות דמוקרטיות, והם עשו זאת בסמוך להכרזתם על עצמם כבעלי הסמכות הבלעדית לחוקק חוקים.

ומה קרה אחרי זה?

ב-1949 מועצת העם שמינתה את עצמה שנה קודם לממשלה הזמנית ואז איפשרה לעם ב-29 לינואר 1949 לבחור בחבריה גם בתור האסיפה המכוננת שאמורה היתה להסדיר חוקה (כמו שהתחייב מהחלטת האו"ם 181 וכמו שלכאורה התחייבו בהכרזת העצמאות), ואז היו אמורים להתפזר ורק אז להכריז על בחירות ראשונות לפרלמנט הדמוקרטי החוקי שיפעל על פי החוקה- חוקקה במקום זה את החוק הראשון שלה (חוק המעבר) בו היא קבעה שבית המחוקקים של ישראל יקרא 'כנסת' ומועצת העם (הם עצמם) תיקרא 'הכנסת הראשונה'. 

כלומר דילגו על הליך חוקי מתחייב והכריזו על עצמם הכנסת הראשונה (הפרלמנט) והממשלה הראשונה, שבסוף גם נבחרו לכנסת השניה והשלישית (כי לא היו ברירות אחרות לעם) וב-12.2.58 בהיותם הכנסת השלישית (אחרי הבחירות בפועל בפעם השניה) הם חוקקו את 'חוק יסוד: הכנסת' שקבע שהכנסת היא בית הנבחרים (אבל לא המחוקקים) כלומר, הצעת החוק כן הכילה את הקביעה ש"הכנסת היא בית המחוקקים של המדינה " אבל ההגדרה הזו נזנחה לחלוטין ובמודע בנוסח החוק הסופי ובמקומה נקבע ש"הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה". ברור שזה לא נעשה כלאחר יד, אלא שבכוונה הם לא הזכירו את המשכיות סמכות התחיקה שנלקחו על ידי האסיפה המכוננת ו/או הכנסת הראשונה והשניה. 

רגע מה? כן, מסתבר שלפי 'חוק: יסוד הכנסת', אותו חוקקה הכנסת השלישית מכוח המשכיות של קביעה הצהרתית בלבד של גוף שלא מונה על ידי העם לחוקק חוקים, אין לה סמכות לחוקק חוקים ולמעשה באופן רשמי וחוקי מאותו רגע ואילך (וגם לפני כן כפי שראינו) אין במדינת ישראל רשות מחוקקת. ושלא תחשבו שלא ניסו לתקן את זה ב-1993, ב-2012 ושוב ב-2020 עם הצעת 'חוק יסוד: החקיקה' (שלא אושרה עד היום).

כבר במבוא להצעת החוק מובהר:

"הצעת חוק היסוד מיועדת להסדיר את תחום החקיקה בישראל, להגדיר את רבדיה השונים של החקיקה ולקבוע את המדרג הנורמטיבי ביניהם. על אף מרכזיותה של פעולת החקיקה בחיי המדינה נושא זה טרם הוסדר בחוק יסוד ועיקר ההוראות הנוגעות להליך החקיקה מעוגנות בתקנון הכנסת בלבד".

כלומר, תקנון הכנסת הוא המסמך היחידי שמסדיר בישראל את נושא החקיקה ואת הסדרים שבה. אני אגיד את זה שוב– תקנון הכנסת הוא המקור הנוכחי היחידי ל"סמכות" של הממשלה לחוקק חוקים. תקנון שאינו חוק, שנכתב ושונה במהלך השנים על ידי ועדת הכנסת למטרות ולצרכים האישיים של חברי הכנסת וההסדרים הפנימיים ביניהם. למעשה אין בו שום אמירה על סמכות הממשלה לחוקק אלא רק על ההליך של ביצוע החקיקה.

אז מאיפה הם שואבים את הסמכות?

זה מובהר לנו באותה הצעת חוק יסוד חקיקה:

"הצעת חוק היסוד קובעת כי הכנסת היא הרשות המחוקקת ומכוח סמכותה זו היא מחוקקת חוקים. קביעה זו טרם עוגנה בחוק יסוד ומופיעה כיום במפורש רק בחוק המעבר, תש"ט-1949"

כלומר הממשלה קיבלה הצעת חוק מסודרת שתתקן עוולה של 75 שנה, בה חוק לא חוקי שחוקק על ידי ממשלה שלא נבחרה שנקבעה על ידי אסיפה שמונתה על ידי בעלי הון ואינטרסים וללא אישור בינלאומי מהאו"ם ובניגוד להחלטה 181 שלו, הוא הסמכות המקורית לכל חוק שאי פעם נחקק מ14 למאי 1948 ועד היום.

אז למה הם לא אישרו את החוק? כי זה כמו להגיד "המלך הוא עירום". בגלל המחטף של אז, אנשי הכנסת מאז ועד היום מרשים לעצמם לחוקק מה שבא להם ואף אחד לא יודע שזה לא חוקי, וכל עוד אתם לא יודעים את זה ושותקים (הסכמה שבשתיקה) הם ממשיכים לחוקק לכם חוקים כאוות נפשם ולדרוש מכם כספים על כל גרעפס שאתם מוציאים. אבל אם הם יחוקקו את החוק שמסדיר את הכל אחת ולתמיד? הרי זה אוטומטית אומר בהכרזה רשמית שלהם שעד היום הם פעלו בלי אישור, בלי סמכות ובלי חוק. למה שחברי הממשלה והכנסת שנהנים ממשכורות עתק ומפנסיות מפלצתיות על חשבון הכסף שהם גובים מאיתנו יעשו את זה לעצמם? אתם מבינים מה יקרה?

אפילו נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר כב' השופט מאיר שמגר ז"ל, רשם בפסק דין המזרחי רמיזה לעניין שרשרת הסמכויות והתחיקה כשכתב:

"…סעיף 5 לחוק המעבר לכנסת השניה תשי"א-1951 שקבע כי לכנסת השניה ולחבריה יהיו כל הסמכויות הזכויות והחובות שהיו לכנסת הראשונה ולחבריה, הוסיף על כך סעיף 10 לאותו חוק אשר לפיו חוק המעבר הנ"ל יחול בשינויים המחויבים לפי העניין גם על המעבר לכנסת השלישית ולכל כנסת שלאחריה כל עוד לא קיבלה הכנסת 'חוק אחר' בדברים הנדונים בחוק המעבר האמור. השאלה אם חוק יסוד: הכנסת הוא בגדר 'חוק אחר' לצורכי סעיף 10 הנ"ל היא שאלה הנתונה במחלוקת"

ומובן למה הדברים שנאמרו בפסק דין רשמי על ידי השופט שמגר הם מנומסים משפטית ורק מעלים את 'חוק יסוד: הכנסת' למעמד של 'שאלה הנתונה במחלוקת', משום שאם היה קובע שהוא בגדר 'חוק אחר' הוא היה מקריס את כל מערכת החקיקה ו/או המשפט שמכוחה נשלט העם, כי בחוק הזה אין זכר להמשכיות סמכות חקיקה וקביעת מעמד הכנסת כבית נבחרים בלבד.

אבל הנשיא שמגר בסופו של דבר הצהיר את דעתו האמתית בגלוי, בטקס מאה שנה להולדת גב' דורותי דה רוטשילד, שם אמר:

"…עיקרו של דבר 'חוק יסוד: הכנסת' מ-1958 הוא בעליל בגדר קבלת "חוק אחר בדברים הנדונים בחוק זה" כלשון סעיף 10 הנ"ל. בחקיקתו הפסיק 'חוק יסוד: הכנסת' כל שרשרת של העברת סמכויות מכנסת לכנסת אם היתה כזו, אין ב'חוק יסוד: הכנסת' הוראות של מעין המשכיות…" ("על סמכויות הכנסת בתחום החוקתי", משפטים כ"ו, תשנ"ה).

אז אם נחזור שוב להיסטוריה, רק אחרי המחטף הזה ב-1949 שנעשה כגנבים בלילה בלי שהציבור יבין מה קורה, תוך כדי מלחמת התשה נוראית, יצאה הכנסת הראשונה (הממונה מטעם עצמה) לבחירות ראשונות של המדינה שהיו למעשה הבחירות לכנסת השניה.

בן גוריון הודה לאחר הבחירות הראשונות (ב-29.1.1949) שכל מה שנעשה היה ללא סמכות פורמלית ולכן הוא ראה את הבחירות כאישור למחטף שהם עשו:

"בחירות אלו [לכנסת השניה –ש.ז.] … הקימו בסיס דמוקרטי איתן לממשל ולתחוקה, נתנו תוקף ואישור למעשים הגדולים שנעשו השנה בדרך מהפכנית, ללא סמכות פורמלית, בשטח הצבאי, הבינלאומי והפנימי, והתוו דרך, פחות או יותר ברורה, לבאות. רק האסיפה המכוננת מוסמכת לפרש הלכה למעשה מסקנות הבחירות ולתרגם אותן לשפת חוקים וקווי מדיניות, פנימית וחיצונית. שום יחיד או קבוצה של יחידים אינם רשאים לקחת לעצמם זכות זו– בטרם הוסמכו לכך מטעם האסיפה הריבונית. לכל אחד מאתנו מותר רק להביע לפי-שעה משאלות, סיכויים. ותביעות, אם נראה לו שיש בדבר זה תועלת לציבור"

אז מה בעצם קרה פה?

מועצת העם, שלא הוסמכה על ידי שום גוף בינלאומי או העם, ללא שום סמכות פורמלית, לקחה על עצמה את תפקיד המחוקק, עשתה הצגה של בחירות לאסיפה מכוננת כדי לחוקק חוקה, אבל במחטף נוסף ובלי לעמוד במנדט שקיבלו מהעם (לחוקק חוקה) הצהירה על עצמה שהיא הכנסת והממשלה הראשונה ויצאה לבחירות לפרלמנט רק אחרי שהיא חוקקה לעצמה חוק שמנכס לעצמה את כל הזכויות לקבוע חוקים כרצונה ולנהל את המדינה שהוקמה באישון לילה ללא רשות וללא בחירות גלויות דמוקרטיות ופתוחות. ומה יפה בזה? שבבחירות לכנסת השניה נבחרו אותם נציגים שכבר סידרו לעצמם את התפקיד במסגת המחטף שעשו בהכרזתם על עצמם ככנסת ראשונה וממשלה. 

ומה עם החוקה? אה, עזבו את זה, חבל להתאמץ אם הצלחנו במחטף ואף אחד לא התלונן (או שהשתקנו את מי שכן), עדיף להנות מזה כל עוד אפשר עד שהציבור יתעורר להבין שעשינו לו פה תרגיל מסריח. אז בינתיים נקים ועדת חוקה ונחוקק חוקי יסוד ומתישהו, באיזה זמן עתידי עלום שלא נתחייב אליו לעולם ולא נגיע לשם אף פעם, הם יצטרפו לחוקה מחייבת.

הערת ביניים חשובה לגבי חוקה- ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שלא היתה חלק מהכתר הבריטי שאין לה חוקה והיא מחוקקת חוקים. המדינות האחרות בעולם ללא חוקה רשמית הן אנגליה (באופן מובן) והנגזרות שלה קנדה וניו-זילנד שחוקיהן זהים ומושפעים מהכתר הבריטי, ערב הסעודית שקבעה שהקוראן הוא החוקה שלה, וסין שנמצאת תחת השלטון הדיקטטורי הקומוניסטי.

אז בפועל, כנסת ישראל היום, בפועל חסרת חוקה מחוייבת וללא מנדט מהעם, ממשיכה רק מכוח האינרציה רק כי אנשים לא יודעים את האמת, וכמו שהבהיר בכנסת, מי שלימים נהיה רוה"מ מנחם בגין ז"ל עוד ב-1950 (אחרי המחטף הגדול שהיה אז): 

"…אתם התכחשתם למנדט שניתן על ידי העם בבחירות, אם אתם רוצים לשנות את הדבר אתם רשאים לעשות זאת בתנאי אחד- שתשאלו את העם. העם בחר באסיפה המכוננת, כלומר הטיל על כולנו לחוקק חוקה למדינת ישראל, אתם אינכם רוצים לחוקק חוקה, אולי משום גישה אימפוליסיבית ואולי בגלל נימוק מחושב. בואו והתייצבו לפני העם והגידו לו: לא דרושה לנו חוקה, אין לנו השראת רוח, איננו רוצים לחייב את הדורות הבאים, ועוד ועוד. ויחליט העם…"  (דברי הכנסת הראשונה, ישיבה קי"ג, כ' שבט תש"י 7 בפברואר 1950, דיון על הדין וחשבון של ועדת החוקה חוק ומשפט בדבר חוקת המדינה)

איזה יופי, נכון? אבל רגע, הרי הכוח שניתן לממשלה הזמנית לחוקק חוקים היה רק למקרי חירום, נכון? הרי נאמר במנשר הלא חוקי ההוא שהוקרא בעת הכרזת העצמאות שזה רק "לצורך חקיקה דחופה". אז איך הם יכולים להמשיך כל כך הרבה שנים לחוקק חוקים שממש לא נוגעים לשום דבר דחוף? מה בעצם נותן להם "סמכות" להמשיך במחטף? או, על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם!

בגלל המלחמה שהיתה אז הוכרז מצב חירום (ב-19.5.48) שנותן סמכויות בלעדיות ומלאות ואבסטלוטיות לממשלה על חשבון טובת הציבור או זכויותיו. ו… הם לא ביטלו את מצב החירום הזה מעולם. על פי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט (פקודה כמו שאמרנו היא דבר חוק שנחקק תחת החוקים הבריטיים) ומאוחר יותר הפכה ל'חוק יסוד: הממשלה', בישראל מתקיים מצב חירום ללא הפסקה מיום הכרזתו ב-19 למאי 1948 ועד היום. מצב חירום זה נותן למעשה בידי הכנסת או הממשלה את הסמכות לאפשר לממשלה להפעיל הסדרים ייחודיים– שנקראים תקנות לשעת חירום ויכולים להתייחס לכל נושא ועניין כחירום, וככזה לחייב את הציבור לבצע דברים שיכולים להוות פגיעה בחירויות היסוד.

כן, קראתם נכון, אנחנו במצב חירום משנת 1948. אף אחד אף פעם לא רצה לבטל אותו, כי… למה להם בעצם? מנסיון השנים האחרונות אנחנו יכולים לראות איך הסמכות הזו גורמת לציבור לבצע פעולות חסרות הגיון, מיותרות ולא נחוצות רפואית ואף מסוכנות, אבל מכוח מצב החירום שמונהג במדינה מיום הכרזתה ממש, ניתן לקנוס ולעצור מי שעובר על ההוראות האלה וגם להגביל את חירותם של האזרחים, סתם ככה כי איזה וטרינר בעל אינטרס כלכלי מצרפת או בעל חברת מחשבים לשעבר מארה"ב קבעו שיהיה.

אז שיטת מצליח מסתבר כן עובדת, 75 שנה שהיא עובדת יפה. 
תוך מצג שווא של סמכות כלפי העם ובמחטף מהיר שנמשך פחות מ-45 יום, בעלי אינטרסים משנת 1948 לקחו לנו היום ב-2023 את הריבונות, את החופש, את הזכויות הטבעיות שמגיעות לנו ואף אחד לא ידע מזה לאורך השנים (או שידע והושתק) וכולנו גדלנו לתוך העמדת הפנים והמרמה הזו בלי לדעת ובלי שביקשו מאיתנו אישור לכך. כן, אתם מבינים נכון. כדי שממשלה תוכל לחוקק חוקים ולקבוע לנו את החיים היא צריכה את ההסכמה שלנו.

כפי שמובהר ב'הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' (סעיף 21.3):

"הרצון של העם הוא הבסיס של הסמכות של הממשלה" (תרגום מלולי מהמקור האנגלי)

כלומר היכולת של הממשלה לחוקק חוקים נובעת מההסכמה ומהרצון של העם, כך שלמעשה זה חוזה לכל דבר, ואם חוזה נעשה במרמה ו/או בחוסר תום לב ו/או על ידי הסתרת עניינים הקשורים בו מהצד החלש, אז זו עילה לפי סעיף הפרה הטמון בכל חוזה לביטול/פקיעה של החוזה ויציאה ממנו. אבל למה שהם יגלו לכם את זה?

ובכנות? אני חושב שמרבית חברי הכנסת היום, לפחות בהתחלה, לא יודעים בדיוק כמוכם וכמו שאני לא ידעתי פעם. אנחנו גדלים לתוך נרטיב שאנחנו כולנו מאמינים בו, ומי שחושף אותו מוקא כ"שמאלני", "בוגד" או "עוכר ישראל". אבל יודעים מה? נראה שיש דברים בגו, והנרטיב הממלכתי (עוד מילה בעייתית כי אנחנו לכאורה דמוקרטיה ולא ממלכה…) לא טהור ומושלם כמו שחינכו אותנו להאמין בו. אז תעשו טובה ותמשיכו לישון, הידיעה שלכם רק מפריעה להם להמשיך לעבוד עלינו.

דיסקליימר (תניית פטור): כל הדברים הנאמרים כאן הם דעה אישית של הכותב בלבד מתוך הבנה אישית את הדברים ואינם מהווים בשום אופן ייעוץ משפטי או הצעה לעבור על החוק בשום צורה.

שי זילברמן, מפיק וידאו וקולנוע שמגיע מהעולם הדתי, התחנך במוסדות דתיים ולאחר שעזב את הדת פנה ללימודים אקדמיים באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון במקרא ובפילוסופיה יהודית ותואר שני במדעי הדתות.
כותב, מצייר, מטפל, מפיק ויוצר

  • התמונה הראשית צולמה על ידי רוני גאמר

שתפו:

Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
Email
Print

מעבר בין כתבות

14 תגובות

  1. מאמר חשוב כל כך. זה צריך להיות מאמר חובה בתוכנית הלימודים בשיעורי אזרחות. אבל אין סיכוי שזה יקרה כי מלמדים אותנו איך לכאורה אנחנו חיים במשטר דמוקרטי. מדהים לחשוב איך אנחנו במו ידינו מאפשרים לזה לקרות.

  2. מאמר מצוין ואפשר לראות את המכתבים של עו"ד יוסי ביטון בנושא של חוסר סמכות הכנסת והממשלה לחוקק חוקים.
    בקיצור, עלינו עליהם. הם מסרו את הריבונות על הגוף שלנו לגוף זר ועויין כמו "ארגון הבריאות העולמי" כנציג שאף אחד לא מכיר ולא בחר בו חתם על אמנת המגיפות!

    1. עוד לפני שהם מסרו הם לקחו את הריבונות שלנו, אבל רק לכאורה, רק כי לא ידענו ועכשיו אנחנו יודעים.

  3. התחייבו אנשי מועצת העם לכונן חוקה לישראל) כך אתה כותב. כאן הבעיה. אין שום משמעות להתחייבות של גוף שלא. בחר ואתה מטעה את הקורא

    1. תגובתך לא ברורה. התחייבות של גוף שלא נבחר לבצע הוראה של האו"ם שבסופו של דבר ההתחייבות הזו לא בוצעה, היא בדיוק ההתחלה של הבעיה. וזה בדיוק מה שאני טוען שאין שום משמעות להתחייבות (ובהמשך לחוקים) של גוף שלא נבחר. אז מה ההטעיה פה?

  4. נניח שהכל נכון.
    מה אתה מבקש היום להשיג ?
    כי מה שהיה היה . אתה לא מציע להקים את המדינה שוב.

    1. בגדול נראה לי שכן, אין מנוס מזה. אפשר אולי להשתמש בלא מעט מהתשתיות שכבר נבנו, ולא בהכרח חייבים להתחיל מאפס, אבל כדי שהממשלה תעבוד בשביל הציבור צריך לתלוש אותה ממלתעות הטייקונים. הסיכוי שה יקרה הוא כמובן די אפסי, ויכול להיות שלא תהיה ברירה אלא להקים הכל מאפס. על פניו נראה שיחסכנו לנו את כל זה כשיבטלו את המדינות וישתיתו עלינו את מדינת העולם האחת…

    2. מה שהיה היה זה נכון, אבל אם אתה מבין שעד היום חיית בשקר, שעד היום עבדו עליך, גנבו אותך, רימו אותך, שיקרו לך, ניצלו אותך, התעללו בך, הגבילו אותך ובכללי הפכו אותך לאפס מאופס… אז אתה מציע שנמשיך לתת לזה להיות? כי מה לעשות, זה מה שיש? או שאולי כדאי לעצור, לאפס הכל ולהתחיל מחדש בצורה נכונה יותר? בלי שלטון מושחת, בלי שקרים, בלי הסתרות, בלי חוזים מושחרים, בלי כפייה, בלי איומים, בלי קנסות מיותרים ובלי גניבה של עד 50% מההכנסות שלך?

      1. כן, חושבת שצריך לעצור ולאפס, אבל איך? יש התארגנות כזו? הרי זו לא משימה של אדם אחד, יש מי שמרכז ומוביל את הענין?

        1. כן, הפורום הכלכלי העולמי בראשות קלאוס שוואב… אבל אני לא בטוח שזה אותו האיפוס שאנחנו היינו רוצים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מודעה

כתבות נוספות:

קטגוריות

הצטרפו אלינו

היו הראשונים לקבל את העדכונים הכי חמים

יכול לעניין אותך גם:

תרומה עם Paypal

PAYBOX

העברה בנקאית

רוני גאמר
בנק לאומי 10
סניף 857
חשבון: 4829580

IL810108570000004829580 :Iban

דילוג לתוכן
Verified by MonsterInsights