בודהיזם- חיפוש דרך האמת הפנימית

סוד קסמו של הבודהיזם וכוחו

והיית אי לעצמך,
עשה עצמך למקלט,
אין מקלט אחר
הפוך את הדהרמה לאי שלך,
הפוך את הדהרמה למקלט שלך,
אין מקלט אחר.

מדברי הבודהה
Dīgha Nikāya 2.165

כבר בראשית שנות השמונים התחלתי להימשך לעולם היוגה. במקביל, העמקתי ותרגלתי טאי-צ'י וצ'י-קונג, טאואיזם ובודהיזם ולמדתי מקצועות שונים ברפואה האלטרנטיבית, כל זאת במקביל ללימודי משחק ואומנות, תחומים שעסקתי בהם אז. בתחילת שנות התשעים תרגלתי לראשונה את טכניקת ויפסאנה כפי שמלמד ס. נ. גואנקה ונשביתי בכוחה של דרך זו. תפיסת העולם הבודהיסטית היא מאז הבסיס העיקרי שעליה מושתתת כל תפיסת עולמי. באותה תקופה התחלתי גם להתמקד בשיטת היוגה כפי שמלמד ב.ק.ס איינגר. דרך זו של לימוד ותרגול שבתה את ליבי, בשנת 1999 התחלתי ללמד איינגאר יוגה וב- 2000 הוסמכתי כמורה ע"י מוסד האם בפונה שבהודו.

החל מסוף שנות התשעים נסעתי לתקופות שונות של התבודדות ותרגול מדיטציית ויפסאנה במנזר צ'ום-טונג שבצפון תאילנד. שם תרגלתי ולמדתי באדיקות את שיטת הויפאסנה לפי המסורת הנלמדת בזרם התרוואדי שבצפון תאילנד ובבורמה, ושיטה זו אני מלמדת את תלמידי. ב- 2011 הוסמכתי לנזירה, בטקס מסורתי, בתקופת שהותו של אג'אן טונג סירימנגלו, מי שהיה המורה שלי וראש הויפאסנה של מחוז צפון תאילנד, בביקורו הראשון בארץ.

בשנת 2001 תרגמתי לעברית את הספר הדרך האחת – מבוא למדיטציית ויפאסנה. ב- 2005 יצא לאור בהוצאת מפה הספר: מדריך מפה לריפוי טבעי, ספר שכתבתי ביחד עם בן זוגי, ד"ר ראובן ברק, ועוסק ברפואה סינית. אני מלמדת יוגה ובודהיזם בגישה של מסע אישי וחקירה, כדרך לחיים חופשיים ומלאים. שתי דרכים שאני מקדישה להם את חיי והדרכים האלו מקשטות אותי ביופי, חוכמה ושלווה.

רקע

בודהה (Buddha) פירושו "הזה שהתעורר" או "זה שהואר", "זה שיודע", "זה שהבין", "זה שרואה את האמת". הבודהה המוכר ביותר הוא סידהרתא גאוטמה, מייסד הבודהיזם. עם זאת, בקוסמולוגיה הבודהיסטית, היו הרבה בודהות לאורך ההיסטוריה, ויש אמונה שיהיו עוד רבים בעתיד.

סידהרתא הופך למשוחרר

סידהרתא גאוטמה חי במאה ה-6 או ה-5 לפני הספירה. הוא נולד בלומביני, שכיום נמצאת בנפאל, למעמד אצולה של קסטת הלוחמים משבט שאקייה. הוא ויתר על חיי האצולה ועל חייו כלוחם ובעל בית ויצא למסע להגשמת ייעודו כבודהה. לאחר שחי חיים של נוודות, התנזרות ומדיטציה, השיג סידהרתא את הנירוואנה (ההארה) בעיר בודגאיה, שבצפון מזרח הודו, בגיל 35, והפך לבודהה.

בסארנת' שליד וראנסי, נתן הבודהה את הדרשה הראשונה שהניעה את גלגל הדהרמה, את הלימוד של הדרך לשחרור מסבל והשגת הארה. הבודהה נדד, לימד ובנה מסדר נזירים במשך 45 שנים נוספות לאחר ההארה בבודגאיה. הוא לימד אנשים מכל שכבות החברה, כולל מלכים, נסיכים, נזירים, ופשוטי העם. תורתו התפשטה במהירות ברחבי הודו, והשפיעה על התפתחות התרבות והפילוסופיה ההודית. המסורת הבודהיסטית גורסת כי הוא מת בקושינאגר מהרעלת בשר, במותו רוחו השתחררה מכל הכבלים והוא הגיע לשחרור סופי מהקיום המותנה.

מהם היתרונות של התרגול הבודהיסטי?

הארה והתעוררות: הבודהיזם שואף להעיר את האדם מתרדמת הסבל והבורות, להבין את טבעה של המציאות, ולהשיג את ההארה – מצב של חוכמה, חמלה ושחרור.

דגש על הסבל האנושי: הבודהיזם מתחיל מההנחה הבסיסית שהסבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים האנושיים. הוא אינו מתייחס לסבל כאל עונש או כתוצאה מחטא, אלא כתוצר של אי-הבנה עמוקה של הטבע האמיתי של המציאות.

הדרך להשתחרר מהסבל: הבודהיזם מציע דרך מעשית להשתחרר מהסבל, הנקראת "הדרך הנאצלת". דרך זו מבוססת על תרגול של מוסר, מדיטציה וחוכמה.

דרך האמצע: הבודהיזם מציע דרך אמצעית בין שני הקצוות של התענגות והתנזרות קיצונית. הוא מדגיש את החשיבות של איזון, מודעות והתבוננות פנימית.

ידיעה ישירה: הבודהיזם מעודד חקירה דרך פרקטיקות ותרגולים, ומעודד את האדם לבחון את הדברים בעצמו. הבודהיזם שם דגש על חוויה אישית מעודד כל אדם לחוות את האמת בעצמו, ולא לסמוך על אמונות ומוסכמות.

הגילוי העצמי: הבודהיזם שם דגש על המסע האישי, מעודד חקירה וגילויים כדי שטרנספורמציה תתרחש ותבונה תעלה. הגילוי העצמי מוביל לראייה בהירה של האמת וידיעת האמת.

התפתחות וצמיחה: הבודהיזם שם דגש על התפתחות בשלושה מישורים: המישור הערכי והמוסרי, המישור של חיזוק איכויות מנטליות ומישור של התפתחות חמלה ותבונה.

רגע ההווה: הבודהיזם מדגיש את החשיבות של להיות נוכח ברגע הזה, להעריך את מה שיש לנו ולהתמודד עם הקשיים הנוכחיים.

שיפור הבריאות: מחקרים מראים כי תרגול בודהיסטי יכול לשפר את הבריאות הפיזית והנפשית.

איכויות וכוחות: התרגול הבודהיסטי מפתח באדם איכויות של שלווה, שמחה, עניין, כוח רצון, נחישות, נדיבות, סבלנות, ריכוז, מיקוד, מודעות, ביטחון ועוד.

חמלה ואמפתיה: הבודהיזם מעודד פיתוח חמלה ואמפתיה כלפי עצמנו ואחרים, מה שמוביל ליחסים טובים יותר עם הסביבה.

חוכמה ותבונה: תרגול בודהיסטי מעמיק את ההבנה שלנו על עצמנו ועל העולם, ומוביל לחיים משמעותיים יותר.

אין אל: הבודהיזם אינו דת תאיסטית, כלומר הוא אינו מאמין באל בורא. הבודהה עצמו לא התיימר להיות אל, אלא מורה רוחני שהגיע להארה.

גישה מדעית: הבודהיזם מעודד גישה מדעית לחיים, כלומר חקירה ישירה של המציאות ללא הנחות מוקדמות.

פסיכולוגיה אנושית: הבודהיזם חוקר את טבע הנפש האנושית ואת התהליכים המובילים לסבל.

דרך אחת, שבילים רבים: הבודהיזם מציע מגוון רחב של גישות ופרשנויות, המאפשרות לכל אדם למצוא את הדרך המתאימה לו. הבודהיזם אינו תלוי בתרבות או בזמן מסוים, והוא רלוונטי לכל בני האדם ללא קשר לאמונתם או מוצאם

אירוע מכונן תחת עץ הבודהי

בבודגאיה, תחת עץ הבודהי, התרחש אחד האירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של הבודהיזם, הארתו של סידהרתא גאוטמה והפיכתו לבודהה. לאחר שנים של חיפוש ותרגול רוחני, סידהרתא הגיע להבנה כי הדרך המסורתית של התנזרות קיצונית אינה מובילה לשחרור מהסבל. הוא החליט לנסות גישה שונה של מדיטציה עמוקה והתבוננות בכל המבנים הפסיכופיזיים ולגלות את האמת של ההתהוות המותנית.

הוא שהה בבודגאיה במשך 49 יום, ישב תחת עץ הבודהי והחל במדיטציה עמוקה, נחוש בדעתו להבין את טבע המציאות ואת גורלו של האדם. הוא לקח החלטה נחושה שלא יקום מישיבת המדיטציה עד אשר יראה את שיש לראות ויבין את שיש להבין.

ההארה

 לאחר ימים אינטנסיביים  של מדיטציה עמוקה, סידהרתא חווה את ההארה, הבורות הוסרה. הוא ראה נכוחה את "שלושת מאפייני הקיום": אניצ'ה – ארעיות, דוקהה – סבל, אנאטה – אי עצמיות, והשתחרר משאריות הבורות וטעויות התפיסה.

הוא זיהה את הנוסחה של "ארבע האמיתות הנאצלות": החיים האנושיים נטועים בסבל וחוסר סיפוק, לסבל יש סיבה – הצמא, ההשתוקקות שמקורה בבורות, יש דרך להפסיק את הסבל – ההפסק, הכחדת הסבל שנטוע בבורות, ויש דרך להגיע לשחרור מסבל – זו "הדרך הנאצלת המתומנת".

הראייה הישירה הזו חוללה בו טרנספורמציה ושחררה אותו מהכבלים של הסמסרה – הקיום המותנה. ההארה של הבודהה סימנה את לידתו של הבודהיזם, תורה רוחנית, תפיסה פילוסופית ואורח חיים, ובעתיד, לאחת הדתות הגדולות בעולם. האירוע הזה סימן תפנית היסטורית, שכן הבודהה הציע דרך חדשה להבין את החיים ולמצוא אושר שאינו מותנה, דרך שלא מתבססת על אמונה באלים, באל, בכתבים או בטקסים דתיים.

לאחר ההארה, הבודהה החל ללמד את תורתו. הוא בילה את שאר חייו בנדודים ברחבי הודו, לימד, הקים קהילות בודהיסטיות והפיץ את המסר שלו על שחרור מהסבל.

מעבר לדת ואמונה

הבודהיזם דוחה את הרעיון של נשמה נצחית. הבודהיזם מדבר על "אני" כעל אוסף של תופעות ארעיות וחולפות, וחותר להתנסות ישירה שמזהה את מאפייני הקיום שאינם בעלי טבע "עצמי". במסע האישי של מתרגל הבודהיזם ישנו דגש על שיפור החיים כאן ועכשיו. התרגול מציע כלים להתמודדות עם הסבל והכאב האנושיים, ומטרתו היא להביא את האדם לשלווה ולשחרור פנימיים. ישנה חשיבות במסע האישי לתרגול מדיטציה, היא מרכיב מרכזי בתרגול הבודהיסטי. היא מאפשרת חקירה ישירה של התודעה והמציאות, ללא צורך באמונה עיוורת.

הבודהיזם מציע דרך חיים שאינה קשורה לדת ואמונה, הוא מציע את "הדרך המתומנת הנאצלת", דרך זו בעלת שמונת רבדים מאפשרת להולך בה להסיר מעצמו את גורמי המכאוב, להשתחרר מתפיסות מוטעות המושרשות בסמסרה (גלגל החיים).

שלושת הזרמים העיקריים בבודהיזם

הבודהיזם, שנולד בהודו העתיקה, התפשט ברחבי אסיה ואף הגיע לחלקים אחרים בעולם, והפך לאחת הדתות הגדולות והמשפיעות ביותר. התפשטות זו התרחשה במשך מאות שנים, והושפעה מגורמים רבים ומגוונים. כמו נדודי נזירים, הפצת התורה על ידי מלכים, סוחרים שסחרו בכתבים ובחפצי חן, תרגומים לשפות שונות, ובעיקר כי הבודהיזם לא כפה עצמו כדת אלא בעיקר הציע דרך ייחודית לכל אדם לגלות את האמת דרך מסע אישי.

שלושת הזרמים העיקריים בבודהיזם – התרוואדה, המהאיאנה והווג'ראיאנה – מציעים גישות שונות ללימוד ולתרגול של הבודהיזם.

התרוואדה: "המרכבה הקטנה", המכונה גם "הדרך הקדומה", שואפת לשמור על הנאמנות הגדולה ביותר ללימודי בודהה המקוריים, כפי שהועברו מאז ימי הבודהה בעל פה מדור לדור. זרם זה קיים במדינות: תאילנד, סרי לנקה, מיאנמר, קמבודיה, לאוס.

הלימוד והתרגול מתבססים על הקנון הפאלי, הכתבים הקדושים של התרוואדה הם בפאלי, שפה הודית עתיקה. הם כוללים את הסוטות (דרשות של בודהה), הויניאיה (כללים נזיריים) והאבידהאמה (כתבים שממפים את התודעה).

הלימוד מתמקד ב"ארבע האמיתות הנאצלות", שהן יסוד הבודהיזם: סבל, מקור הסבל, הפסקת הסבל והדרך להפסקת הסבל. תרגול המדיטציה מתמקד במדיטציות שונות, כגון אנפנה (ריכוז וקשיבות) וויפאסנה (תובנה), שמטרתן להביא להארה. המאפיינים העיקריים של הבודהיזם התרוואדי הם דגש על חוכמה, מוסר ומדיטציה; חיים פשוטים; קהילות נזירים חזקות; שמירה על המסורת.

המהאיאנה: "המרכבה הגדולה", המכונה גם "הדרך הגדולה", מדגישה את החמלה כלפי כל היצורים ואת שבועת הבודהיסאטווה. מסורת הזן הידועה שייכת לזרם זה. נפוצה ב: סין, יפן, קוריאה, ויאטנם, טיבט. הלימוד והתרגול מתבססים על הכתבים הקדושים של המהאיאנה שכוללים מגוון רחב של סוטרות, כמו סוטרת הלוטוס וסוטרת הלב.

מושג מרכזי הוא הבודהיסאטווה, ישות מוארת שבוחרת לדחות את הנירוונה כדי לעזור לאחרים להשיג אותה. המהאיאנה מדברת על ארצות טהורות, מקומות של שלמות רוחנית שבהם ניתן להיוולד מחדש.

הווג'ראיאנה: "דרך היהלום" או הדרך המהירה, זרם טנטרי המשתמש בשיטות מיסטיות להשגת הארה מהירה נפוצה ב: טיבט, נפאל, בוטאן, מונגוליה. הכתבים הקדושים של הווג'ראיאנה הם הטנטרות, המכילות הוראות לתרגולים שונים, כמו מדיטציות על מנדלות, עבודת ישויות וסמלים וקשר חזק עם המורה. הווג'ראיאנה מדגישה את העבודה עם ערוצי האנרגיה בגוף האדם.

העניין בבודהיזם במערב

ההתעניינות המערבית בבודהיזם החלה להתעצם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. לאחר המהפכה התעשייתית והזרם החילוני הגובר במערב, רבים חיפשו משמעות עמוקה יותר לחיים מעבר לחומרנות. חלק מהמתעניינים בבודהיזם ביקרו את הנצרות, וחיפשו אלטרנטיבות רוחניות. חוקרים מערביים החלו לחקור ולתרגם טקסטים בודהיסטיים, מה שהקל על הגישה לרעיונות הבודהיסטיים.

נוסעים ומבקרים שהגיעו למזרח אסיה הביאו עמם סיפורים על הבודהיזם, תרבותו ומנהגיו. מהגרים מאסיה הביאו עמם את המסורת הבודהיסטית לארצותיהם החדשות, והקימו קהילות בודהיסטיות. אינטלקטואלים ואמנים מערביים, הושפעו מהרעיונות המזרחיים, אימצו את הבודהיזם כחלק מחיפושם הרוחני. התפתחויות במדע, כמו פסיכולוגיה, עוררו עניין בתודעה ובחוויה הפנימית, ומצאו מענה בפרקטיקות ונושאים מרכזיים בבודהיזם.

בתקופת ההיפים הרבה צעירים אימצו את רעיונות הבודהיזם כחלק מחיפושם אחר משמעות בחיים. התפשטותה של המדיטציה במערב תרמה רבות להעלאת המודעות לבודהיזם, שכן מדיטציה היא חלק מרכזי בתרגול הבודהיסטי. שיטות טיפול התפתחו כתוצאה מהקשר בין הבודהיזם לפסיכולוגיה, כמו מיינדפולנס, שתרמו להבנה ולפופולריות של הבודהיזם במערב.

הבודהיזם הפך לחלק מהנוף הרוחני והתרבותי במערב. ישנם מרכזים בודהיסטיים רבים, מורים, וקהילות תרגול. הבודהיזם המערבי משלב בין המסורת הבודהיסטית המסורתית לבין ההקשר התרבותי והחברתי המערבי.

טכניקות תרגול פופולריות בבודהיזם

מדיטציית ויפאסנה: נחשבת לאחת הטכניקות העתיקות והיעילות ביותר לפיתוח תובנה ומודעות. ולשחרור מטעויות התפיסה וגורמי המכאוב. תרגול ויפאסנה מתרחש בריטריט שבו המודט מתבודד ומקדיש עצמו לחקירת המבנים הפסיכו- פיזיים. המודט נמצא בשתיקה ואינו יוצר קשר עם הסביבה היומיומית, הוא חיי בצנעה ומתבונן באופן רציף בכל מה שמתרחש בנפשו ברגע ההווה. כאשר מתרחשת ראייה צלולה אצל המודט הוא זוכה בתובנות לגבי אמיתות הקיום ורואה "אמת".

מדיטציית שמטה: מדיטציית ריכוז, מפתחת סמדהי (ריכוז גבוה) ושלווה עמוקה, מכוונת להרגעת התודעה והתמקדות באובייקט יחיד, כמו נשימה, מנטרה או ויזואליזציה של בודהה. משמשת כבסיס למדיטציות אחרות, ומסייעת לפתח ריכוז ויציבות נפשית.

מדיטציית מיינדפולנס: אחת הטכניקות הפופולריות ביותר במערב ופותחה במערב כדי להתאים לאורח החיים המערבי. טכניקה זו מתמקדת בהבאת מודעות לרגע הנוכחי ללא שיפוט. היא כוללת תשומת לב לתחושות, מחשבות ורגשות כפי שהם עולים, תוך פיתוח גישה לא-תגובתית ומקבלת. מיינדפולנס נפוצה מאוד להפחתת מתח, שיפור הריכוז והגברת ויסות רגשי.

מדיטציית זן (זאזן): מקורה ביפן, זאזן מדגישה ישיבה שקטה וערנית, לרוב בתנוחת רגליים שלובות. המיקוד העיקרי הוא על "פשוט לשבת", ללא מאמץ להשיג תוצאה מסוימת. תרגול זה מטפח ריכוז, מודעות והבנה עמוקה יותר של טבע התודעה – ריקות.

מדיטציית קואן: שיטה ייחודית בתוך מסורת הזן בודהיזם, שנועדה להעיר את התודעה ולהוביל להארה באמצעות שאלות וחידות פילוסופיות עמוקות.

מדיטציית דג'וגצ'ן: אחת השיטות העמוקות והקדומות ביותר בבודהיזם הטיבטי. היא נחשבת לשיטה המושלמת והמהירה ביותר להשגת ההארה. הטכניקה מתמקדת בתרגול תשומת לב פתוח, התבוננות בתודעה עצמה ללא אובייקט מוגדר, פשוט להיות נוכח ברגע הנוכחי, עבודה עם חלומות כדי להכיר בטבע החלומי של המציאות, התבוננות במוות כדרך להעריך את החיים ולהתעורר מהעיסוק בדברים חולפים, ועבודה עם ערוצי אנרגיה עדינים למען הרמוניזציה של הגוף והתודעה.